אולי זה ישמע מוזר, אך אני מוצא הרבה יותר עניין להאזין למוסיקה קלאסית מצולמת כהלכה*, כלומר לצפות תו"כ האזנה, כאשר איכות הסאונד במקום שני במקרה דנן

כאשר מדובר במוסיקת ג'אז, המוסיקה בשבילי, זה בדיוק להפך.

* מדובר, עד כמה שהתרשמתי, באומנות צילום ועריכה בפני עצמה- תנועת ומיקוד המצלמה בין הנגנים/ סקציות ע"פ המוסיקה וכמובן צילומי המנצח......יש אולמות בהן יושב גם קהל עם הפנים למנצח

טוב, כנראה סתם הגיגים של "מתמכר" בהרצה

מצורף קטע נחמד לדעתי, בו אני נהנה ממוזרות הפסנתרן (וגם מנגינתו, כמובן!) וכן ממחוות המנצח.
מישהו יכול להסביר לי מה עובר עליו בדקה ה 8:45

בלי ספק הקטע המצולם המרגש והקורע ביותר.
מהיצירה עצמה ומשני המאסטרים.


אחד הנגנים העיז להיכנס לא בתזמון נכון.
היה יכול להיות מאוד משעשע לראות במקביל את תגובת הנגן עצמו לאחר המבט הזועף מהמאסטרו ...

הי ZY לפני תקופה התקנתי מסך פלזמה אצלי בחדר מוסיקה, המטרה העיקרית הייתה להכניס מימד נוסף למוסיקה,
חשבתי פשוט להתחיל לקנות קונצרטים ב DVD (בלו ריי בעתיד) כדי להוסיף עוד משהו שאוכל להנות ממנו ולא רק מהאזנה טהורה, אלא גם לראות את
התזמורות, המנצחים המבצעים וכדומה..
מהר מאד נטשתי את הרעיון, מכל מיני סיבות, אחת העיקריות שבהן שפשוט מצאתי את עצמי הולך לדיסקיה במקום לכותרים שרכשתי לעצמי ב DVD
אחרי שראיתי אותם פעם אחת.

פעם ב, אני עדיין שם לי, אך יותר עבור "לימוד" ופחות בשביל "להנות" באופו טהור גרידא כפי שאני עושה ממוסיקה בלבד.

ד"א אתמול חשבתי עלייך בנושא מוסיקה קלאסית בעוד אני חושב על דברים שאמרת בכמה מפגשים האחרונים שנכחת.
שאם הייתי צריך לבנות לך רשימת רכישה רק עבורך, הייתי הולך באופן ממוקד על החברה של התקופה האימפרסיוניסטית.
ראוול, דביוסי, סאטי וכיוצ'

זה בדיוק מה שקרה לי.

ללא ספק יש DVDs שמכילים יצירות אמנות של צילום, אבל בהברה מהמקרים שנתקלתי בהם, לא הייה לי עניין רב בפרצופים, בהעוייות, במניירות, בזיעה הנוטפת (לפעמים בקלוז-אפ), וכד', שלא לדבר על המקרים שהצלמה מתחילה לשוטט באולם ובקהל וכד,.

חוצמזה, ברוב המוחלט של המקרים הביצועים שייש ב-DVD הם פחות טובים מאלו שייש ב-CD וב-SACD, והמבחר מוגבל בהרבה.
ב-Blu-ray, שעדיין אין לי, המבחר קטן עוד יותר (אם כי סביר שהסאונד טוב יותר).

עמיר

אביעד, האין זה נכון לדעתך לגבי רשימת רכישה עבור אנשים שמגיעים מהג'אז באופן כללי ?

אני חושב שלמוזיקה "נראית" יש יתרון על מוזיקה "נשמעת" אולי באופרות, למרות שגם שם אריות באופן ספציפי אני מעדיף לשמוע, פחות לראות.
ובמיוחד זה שווה/נכון בבלט. יש כאלו שיגידו שאין מה להשוות בין לשמוע בלט ללראות בלט.
עדיין, אני מאלה שמעדיף לשמוע אבל אין לי בעיה גם לראות.

כל השאר - לא רואה ואני גם לא מתכוון לראות בטלוויזיה.

אני הייתי מפריד בין הבעיות הטכניות לבעיות האחרות.

לראות מישהו מזיע או את הקהל אין לי בעיה.

הבעיה שלי היא יותר איכות הסאונד, העובדה שאין לי איך לנגן את המדיה על סטאפ הסטראו, הרעש שעושים הטלויזיה או המקרן.

חוץ מזה זה כמעט רק יתרונות ויותר דומה להופעה חייה.
חסרון נוסף, אולי, לא הגעתי לשם אף פעם, זה שיכול להיות שזה הופך להיות משעמם עם הזמן לצפות באותה הופעה.
כלומר אני בהחלט יכול לדמיין את עצמי שומע אלבום יום אחרי יום, אבל גם לראות אותו? לא יודע.

אני חושב שבגדול מבלי להכליל יותר מידי, כן.
אם לוקחים קצת את העניין ברטרוספקטיבה אפשר להגיע מהז'אנר (ג'אז) (שוב בכללי) אחורה לאלה מהתקופה הזו במיוחד.
אם היו שואלים אותי מי ה"ג'זיסטים" לכאורה של המוסיקה "הקלאסית" אז זה הם ללא ספק.
ראוול, סאטי, דביוסי וכדומה.

ד"א לא מעט מגדולי הג'אז, היו מאזינים לאימפרסיוניסטים הללו בעצמם על תקליטים וסופגים השראה, מודוסים כאלה ואחרים
שהיה אפשר לאלתם עליהם בג'אם הבא וכו.

כן, אני בהחלט מזדהה עם הזמניות, חד פעמיות, איכות....של עניין הצפיה.
אני כרגע שם, בהתחלה, שומע קלאסי- פעם ב...לרוב מכורח כזה או אחר (כורח טוב, כן!) ולכן מוצא בזה קצת יותר עניין.

ראוול, לעולם יתנגן לי בראש עם הבולרו שלו (כמו מוסורגסקי עם התמונות שלו...בחסות ELP כמובן )

יש לשוסטקוביץ סוויטות ג'אז, בזמנו כששמעתי, לא זכור לי שניצת זיק של חיבור.... אנסה שוב.
http://www.amazon.co.uk/Shostakovich-Co ... -2-catcorr

ראוול מתנגן אצלי עם התמונות של האשה באדום שהשפיע עלי בתור נער מתבגר (בעיקר על חלומותי הארוטים)

-- היתכן ש- IMDB טועים בתאריך?
כי אני מוכן להישבע על כך שראיתי את הסרט סביב 1981.