באוקטובר 64 (התאריך המדוייק לא ברור) ב-Nola studios בניו יורק, רנדי ווסטון וחבורתו מקליטים את ספר הבישול האפריקאי. האלבום יצא במקור כ-Randy בחברה הפרטית שלו Bakton היות וווסטון לא הצליח לשווק אותו לאף אחד מהלייבלים הגדולים. רק ב-72 האלבום יצא רשמית עם שמו הנוכחי באטלנטיק.

האלבום הופק בעקבות שני מסעות של רנדי ליבשת האם (ניגריה ליתר דיוק) ב-61 ו-63 (יותר מאוחר רנדי יעתיק את מקום מושבו הקבוע לטנג'יר, מרוקו) וביסס את הסכמה הפוליריתמית האפריקאית המצליחה שהולכת איתו עד היום. ברטרוספקטיבה של חמישים שנה, אין ספק איך רנדי אוהב את הטנורים שלו: טקסניים, מלאי בלוז ונשמה ועם קול גדול מהחיים. בוקר ארוין היה הראשון וכששומעים אותו עם רנדי כל כך ברור למה הממשיך שלו היה חייב להיות בילי הרפר. בוק גם נתן את השם לאלבום, כשרנדי מספר שכשהוא התחיל לעוף היו צועקים לו Cook, Book, Cook ! (יעני כמו Run, Forrest, Run !). לא פחות טוב ממנו ריי קופלנד הנפלא בחצוצרה. את סקציית הקצב העשירה משלימים וישנו ביל וודס בבס, 'השחור הגדול' יהיה אשר יהיה, בקונגס, מתופף בשם לני מקבראון, ופרקשוניסט בשם סיר אלברט מאריי.

התקליט נפתח בלא פחות מברקשייר בלוז, סימן ההיכר של רנדי שחוזר בהמון הקלטות שלו. בוק נכנס ראשון כרגיל עם ה'יללה' שלו שאפשר להכיר מקילומטר ומתגלגל בכיף עד לסולו של קופלנד. אחריו רנדי. שום אקרובטיקה אבל הכל מלא בלוז ופשוט זורם בכיף. איזה יופי.

הקטע השני, בלדה בשם 'דיוקן של ויויאן' כולו בידיים של בוק ושוב אי אפשר לטעות בקול המיוחד והחודר שלו. רנדי מסתפק בקומפינג עדין מאחורה. אחר כך Willie's Tune קטע מיד-טמפו שמשי ואופטימי עם סולואים בופיים קצרצרים של בוק, קופלנד, ורנדי. מוזיקה נפלאה לפתוח איתה את היום. הצד הראשון נסגר בחפלה של Niger Mambo שרובה תוצרת קופלנד.

צד ב הוא בעיקר קטע הנושא African Cookbook עם השפעה צפון אפריקאית מאוד ברורה. הקטע הזה הוא כל כך 'עומר אביטל' עם הבס הממכר שדוחף את המקצב האפריקאי ועושה טוב בנשמה. הסולו של ארווין נשמע ממש כמו מוזיקה ברברית וקופלנד נותן בראש. הסולואים מופרדים בקטעי אוניסון ממכרים וההקשה עובדת שעות נוספות. רנדי בתורו מנגן חופשי ומשוחרר לגמרי. זה עבורי הקטע הכי טוב בתקליט. אחר כך שירה בציבור עם ביג בלאק, של ילדי קונגו ולבסוף בלוז כיפי מחמש סיבות שנותן לבסיסט להתבטא ולתקשר עם מונק,.. סליחה, רנדי.

ואחרי שכתבתי את כל זה גיליתי גם את דבר הראיס.



יש לי את התקליט בהדפסה מקורית מ-72 שנראית חדשה לחלוטין. הסאונד ממש מצויין לא ברור לי למה אחד מהלייבלים האודיופיליים לא הוציא עדיין מחדש (יש הדפסה דיגיטלית של Hi-Note או Hi-Horse או משהו כזה. הייתי נזהר. יש גם דיסק יפני). שמעתי הבוקר ועוד פעם אחה"צ והמוזיקה רעננה כאילו נכתבה אתמול.

עטיפת האלבום המקורי של Bakton :


הענק וגנו :

פיספסתי אותו עד כה.
יצא לדרך מארץ השמש

תתחדש ! ובתור בונוס, ראיון עם רנדי (1.80מ' בגיל 12 !). למי שהיה ספק שג'ז הוא תרופת הנעורים האולטימטיבית.



ב-28:20 הוא מתחיל לדבר על African Cookbook .

1.80 בגיל 12, חתיכת ענק, אבל יש מישהו מהג'אז שעבר את long tall dexter, שהתנשא ל 198 ס"מ?

///

רנדי, ממה שמצאתי, הוא "8'6 כלומר 2.03 מ'

Hi-Fly

אני בן 13 ו1.86 מטר...

אז תבקש מאלוני להחליף את הכינוי ל- DIzzy13

שבוע ספרותי עם בוקר ארווין (אם כי ההפרש המדוייק בין ספר הבישול האפריקאי לספר החלל לא ידוע בשל קשיי התיארוך של הראשון). תוצרת ה-2 לאוקטובר, 64, זה אחד משני הספרים היותר טובים (השני כמובן ספר החופש שפתח את הסדרה). ג'קי ביארד חוזר לעמדת הפסינתור ומצטרף לקבועים בוק, דוסון, וריצ'ארד דייויס. הרכב של מורי ג'אז בעלי ידע אנציקלופדי ויכולת ביצוע לא מוגבלת. אנשים עם רגל אחת בעבר והשניה בעתיד שיכולים לנגן כל דבר ביניהן. אנשים שיודעים לשמוע לא פחות מלהשמיע. מחפשים שכל הזמן בודקים גבולות ודוחפים את עצמם לכוונים חדשים. החסרון היחיד של האלבום הזה הוא שהוא קצר מדי. שני קטעים מקוריים (מוג'ו ומספר שתיים) ושני סטנדרטים (I can't get started כיאה לאנשי מינגוס ו-There is no greater love). הייתי חי בכיף עם עוד קטע או שניים.