|
הסצינה יבשה, מאוד יבשה בזמן האחרון, כבר התחלתי למרוח קרם לחות.
מרוב יאוש התחלתי לטפס על הקירות ולנסות למצוא משהו ראוי -
כך שההופעה של דנילו פרז הזרימה אנרגיה מחודשת לנהר הג'אז האכזב קמעה.
פרז הגיע לישראל בשלוש\ארבע שנים האחרונות כבר שלוש פעמים
ולמרות זאת בהופעה בזאפה הרצליה (באולם החדש והמרווח) לא יכולת להכניס אפילו סיכה.
ההרכב הוא אותו הרכב שעמו הופיע בארץ: אדם קרוז בתופים, בן סטריט בבאס ובתוספת מרעננת של רוני איתן על המפוחית.
האמת, היתי בטוח שאני הולך לקבל מנה גדושה של מיש-מש בין:
פקיטו דה ריווירה לצו'צו' ולדז עם ניחוח של הבואנה ויסטה סושיאל קלאב מתובל בארתורו סנדובל ובנגיעות קלות של אירקרה -
מוזיקה מאוד מהנה עם מקצבים מטריפים אבל כזאת שחוזרת על עצמה ונוטה שלא לחדש.
לשמחתי, פרז התגלה כאומן מאוד ורסטילי וכזה שלא נוטה להתמקד בסגנון אחד (לטיני) ולמתוח אותו לכל כיוון אפשרי.
ניסיתי לשווא למקד את החלק הראשון של הקונצרט לסוג מסויים של סגנון ג'אז ולשמחתי לא הצלחתי -
מין סגנון כלאיים יציר כפיו של פרז שלקח קצת מהרד בופ, קצת מפרי אבל כזה עם פזילה למיינסטרים, נגינה מאוד מתוחכמת, מורכבת כזאת שאם הייתי שומע אותה מדיסק הייתי צריך להאזין מספר פעמים כדי לעכלה ולנסות להבין למה התכוון המשורר, אבל יחד עם זאת נגישה ולא מתחכמת ומאפשרת לקהל המנוסה יותר להבינה בקלות יחסית, טירוני ג'אז נעו בחוסר נוחות בכיסאותיהם בקטעים מחלק זה.
ראוי לציין מקבץ רנדומלי או מחושב (קשה להחליט) של קטעי מונק עם אינטרפרטציה מאוד מורכבת של פרז שלקחה את החתימה המאוד מוכרת של מונק צעד אחד קדימה, אין הרבה אומנים שיודעים לבטא את מונק ולהביע אותו בדרך שלהם ועדיין לא להחריבו עד היסוד. באותו עניין אציין ערב לכבוד מונק שהיה לפני כשנתיים בלבונטין שהצליח לחרב כל חתימה מוכרת של מונק. אגב, מי שרוצה לקבל יותר מהנ"ל מוזמן להאזין ל PANAMONK של פרז ולהבין על מה אני מדבר.
קטע נוסף שמאוד אהבתי הוא דואו בין רוני איתן נגן המפוחית לבין פרז (התופים והבאס היו מחוץ למשחק).
דו שיח שבו רוני מנגן קטע מלודי מאוד לירי על גבול הפיוטיות
ופרז מצידו מנגן בדיוק את ההיפך - בליל של צלילים כביכול לא קשורים מעין דיסונס מאוד מתוחכם,
האינטראקציה ביניהם שיצרה את הקטע הייתה שמימית.
לאחר שפרז הראה רצינות, תחכום, תעוזה - אתם מוזמנים להביע מילות נרדפות נוספות המציינות נגינה מקצועית.
הוא פנה לחלק הבידורי משהו שבו הוא התחבר לשורשיו והעלה על פני השטח את המקצבים הלטינים המוכרים לכולנו,
כמובן עם האינטרפרטציה המיוחדת שלו והחיבור המאוד נכון שהוא עשה לג'אז.
בחלק זה פרז כבר השתחרר מהארשת המעונבת והתחיל להקפיץ את הקהל בכל המניירות הלטיניות הידועות:
תיפוף משותף עם אדם קרוז בסגנון לטיני, שבירה של אחד ממקלות התיפוף, שירה בלתי מזוהה, הרקדת הקהל, מחיאות כפיים קצביות ו .......
לגבי רוני איתן -
אינני יודע איך נוצר החיבור בינו לבין פרז, אבל אם לא הייתי יודע שהוא ישראלי הייתי בטוח שהוא חלק אורגני מהרביעיה,
אני שומע אותו בפעם הראשונה ואכן יש מה לשמוע, נהניתי מאוד מנגינתו, האם הוא יהיה טוטס תילמנס הישראלי - ימים יגידו.
דבר נוסף שעבר כחוט השני לאורך כל ההופעה היתה הארטיקולציה האגרסיבית התוקפנית משהו באופן הנגינה -
גם בקטעים היותר שקטים יכולתי להיווכח כי ההרכב הוא הרכב עם נוכחות, בטחון עצמי רב כזה שיודע את המשימות, לא מהסס להביעם ולא מחפש להתנצל.
אגב, פרז הוא אחד מחברי ההרכב של שורטר בשנים האחרונות, האחרון צוטט ככזה שבחר בפרז מכיוון "שהוא מנגן לא בכדי להשוויץ בטכניקה אלא בכדי לספר סיפור" - אמירה שאני בהחלט מסכים עימה.
|
