לפני בערך 10 שנים הכרתי את אישתי, היא באה עם נדוניה מכובדת של תקליטים ופטיפון נחמד, שלימים למדתי שנקרא פרוג'קט דביוט עם ראש ortofon om-10 שהיא קנתה מבני טסלר כאשר עבדה באוזן בחיפה. עד אז שמעתי מוסיקה מדיסקים, נגני MP3, ומיני דיסק למי שזוכר שהייתה המצאה כזו. אספנו במשך השנים עוד ועוד תקליטים, ובאחד הימים נסעתי לירושלים לאיל פור ז"ל בכדי, איך לא, לשדרג את הדביוט. יצאתי עם פרוג'ט אחר- RPM 5 וראש ortofon 2m blue. התרגשתי כמו ילד, ומבחינתי זה היה קפיצת מדרגה משוגעת. אבל כבר אז אצל איל היה מונח הפטיפון שבאמת רציתי, אח"כ נתקלתי בו פעמים רבות גם אצל אחרים, וידעתי שיום אחד יהיה גם אצלי. אז כאמור 10 שנים ושלושה בנים אחרי, הגיע אלי זיו אחרי המתנה מה זה ארוכה, עם האביר השחור שלי. הבחור עבד קשה בלהרכיב את המפלצת, ויצא מכאן אחרי חצות, ובגלל שהראש מתעכב עוד קצת, נאות להשאיל לי ראש כמעט באותה רמה חדש לגמרי, לא מובן מאליו ובכלל לא טריוויאלי. אז קודם כל תודה רבה לזיו על השירות. על הדרך לא הייתה ברירה והייתי "חייב" לשדרג את הפונו העתיק שלי, הלכתי עם ההמלצה שלו, ואני לא מתחרט. אני אתן לתמונות לדבר, אבל וזה אבל גדול, התמונות כל כך לא עושות חסד עם המכשירים (א. כי המזנון שלי מכוער ואף פעם לא נקי מאבק. ב. כי התאורה בבית חלשה, ג. כי זה פשוט לא עובר בתמונות). לגבי הסאונד, אני לא ארחיב בינתיים. הכל חדש בהרצה וזה טרם הזמן, מה גם שאני בטח לא טוב בתיאורים אודיופילים. אני רק אגיד שישבתי עם אישתי לשמוע תקליט, התנגן שם The Final Cut של Pink Floyd, שאלתי נו איך שומעים? ענתה: "מדהים, כמעט ולא שומעים שזה תקליט...אבל אני לא בטוחה שאני אוהבת את זה, אני דווקא אוהבת את הרעש של הפצפוצים"
נערך לאחרונה על ידי bu13 בתאריך 31/07/16 14:04, נערך פעם אחת בסך הכל.
|