דצמבר בפתח וזמן להתחיל סיכומים. מהחדשים שעברו דרכי, השישיה הפותחת שלי:
1. Wayne Shorter - Without a Net : שורטר חוזר לבלו נוט ונותן בראש. אלבום של תיאום טלפאתי. אי אפשר להבין באיזה מהירות פרז, בלייד, ופטיטוצ'י מתאימים את עצמם לשטף הרעיונות המסחרר של המסטר. רוח החמישיה השניה של מיילס.
2. Antonio Sanchez - New Life : סאנצ'ז, ביני, ומקאסלין (עם מאט ברואר בבס, ג'ון אסקריט בפסנתר/פנדר ובחלק מהקטעים הארוסה טאניה אלקסה) עובדים קשה ומספקים סחורה. השילוב של ביני ומקאסלין נהדר וסאנצ'ז הוא all over the place. יריעות סאונד לזמננו.
3. Alex Sipiagin - From Reality and Back : קפיצת מדרגה לסיפיאגין עם הרכב חלומות של רובלקבה, הולנד, סאנצ'ז, ושיימוס בלייק. חמרים מתקדמים ורוח כללית של פרדי האבארד וודי שאו. בלי רגע דל.
4. Steve Turre - Bones of Art : שישיות עם שלושה טרומבונים בחזית. טורה אוסף את הטרומבונים האחרונים של בלייקי: קו-אומבה פרנק לייסי, סטיב דייויס, ורובין יובנקס ומסדר אותם בשלשות לתת אלבום הארד בופ בלי יומרות, לפנים. סטגסט סטראט ו- 4&9 מפוצצים. כמו בלו-נוט בשנות ה-60.
5. Terrence Blanchard - Magnetic : אלבום כלבו מלא סגנונות ואורחים. סאונד שלא מעולמנו.
6. Randy Weston & Billy Harper - Roots of the Blues : רנדי ובילי חוזרים למקורות. אלבום דואטים על בסיס הלחנים המוכרים של ווסטון. נשמות אפריקאיות עם צליל עמוק וחם.
אכזבות השנה :
1. החמישיה השלישית Miles Davis Bootlef Series Volume 2 - להבדיל מהראשון בסדרה (חמישיה שניה, ענק) לזה לא התחברתי בכלל. כאלה נגנים פיצוציים וזה מה שהיה להם לומר ? הסאונד המעאפן לא עזר.
2. Dave Holland - Prism - מה זה זה ? אני בדרך כלל מעריץ עיוור של הולנד אבל איכשהו השנה הוא שותף לשתי האכזבות. נראה שבשתיהן (ובהפרש של ארבעים שנה) ניסו לתקן מה שלא היה מקולקל.
מה שלכם ?
