אתה כותב יפה מאוד קוקולילו. באמת. כל סקירה שלך מגיעה עם רעיון שמנסה למקם
את המוסיקה שנסקרת בקונטקסט רחב יותר. אתה מציב לכולנו רף גבוה.
יישר כח
כמה דברים:
1) הסימבוליקה של איירון מיידן זה לא בדיוק "ארץ תיכונה" ,
אלא יותר בכיוון של סטאניזם, קאטוליזים ומה שבניהם.
זה ת'חאוות אחר לגמרי. אבל איירון מדברים על זונות וסמים ושאר חולשות של מבוגרים ופחות על תיכוניסטים.
2) אצל מטאליקה גם את הקקי הזה אין.
3) וגם לא כל כך פנטרה (השם ייקום דמו של דימבג).
4) אני נעלב בשמן על איזכור שמן עם SOANATA ARCTICA. זה ממש חילול הקודש בעיני.
הם אפילו לא בליגה של המועמדים לעלות לליגה, שהזכייה באליפות שלה מזכה בזכות לחלום
על הליגה של מטאליקה, איירון ופאנטרה.
5) הסטייל של הגמדים, אלפים ומכשפות ("ארץ תיכונה") שייך יותר לסצינת הגוטיק-דום,
וכאן SOANATA ARCTICA הם ספסימנט טוב יחסית לתקופתנו.
לפחות הם לא נשמעים כמו הפסקול של אינדיאנה ג'ונס.
6) יש לי חשבון פתוח עם אלוהים על השעות שנגזלו בילדותי בשל זה שקראתי את טולקין!
זה הערת OFF TOPIC אבל הנושא כואב. כבר אז הרגשתי את המוח מצטמק והולך תוך כדי קריאה,
אבל ההנחה דאז הייתה שמשהו אצלי מקולקל בגלל זה שאני לא מתלהב.
היום אני יודע שטעיתי ושכל השאר באמת היו מטומטמים.
בעצם, אולי אני האידיוט כי לא הפסקתי אחרי הספר הראשון. את השני קראתי כדי "להציל"
את הזמן שהשקעתי בראשון, כי לא יכול להיות שגם הוא יהיה כל כך משמים. השלישי זה כבר אינרצייה נטו.
נ.ב
אני קלטתי אותך בחור. אתה חייב אבל חייב אבל
חייב להאזיו לשני האלבומים הראשונים של The Gathering.
אחרי זה אספר לך איך הם אוהבים את הפלאפל שלהם
