aloni כתב:
טוב אחרי כמה האזנות במחשב בבוקר ועכשיו לדיסק במערכת יש לי כבר תחושה כללית.
החדשות הטובות הן שבמערכת אפילו הטרקים הראשונים נחמדים (משהו שבדר"כ לא קורה לי, בדר"כ המחשב יותר סלחן).
ללא ספק מר. אקסטרא קלע נכון, השיר ההוא מפתיחת השירשור נהדר בגירסת האלבום, וכמוהו יש עוד לא מעט.
צורת השימוש בגיטרות באלבום הזה לא אופיינית לג'ונס מהאלבומים הראשונים, זאת יותר הסלמה (
) של השלישי. הגיטרות החשמליות לא משפיעות רק מוזיקלית. גם אופי הסאונד באלבום מושפע קודם כל מהגיטרות. זה מן סאונד של הופעות חיות, דיי מנופח במיד/נמוך, אני חושש שעלול להיות בעייתי בחדרים המגבירים את התדרים האלו (ויש הרבה כאלו), אצלי זה לא הפריע.
בגלל הבעיה הזו לא הייתי מגדיר את האלבום כבעל סאונד טוב, אבל זה מן סגנון כזה בו אני פחות מתייחס לאיכות הסאונד.
הדיסק השני בגירסת הדלוקס מכיל הופעות חיות וכאן הסאונד כבר ממש מעפן ברוב הטרקים (6). הגירסה של cry cry cry מעולה, ממש אהבתי, מתאים לממזרה הזאת לשיר יותר לכיוון הקאונטרי.
בקיצור אני מרוצה מהאלבום, לא זה לא הג'ונס המקורית שהכרנו, אבל זה כבר היה רשום על הקיר אחרי שיצא השלישי שהיא עוברת משהו. כנראה שזה היה שיעורי גיטרה.
עכשיו אם מישהו מקובע כמוני מוכן לקבל את הטרנספורמציה הזאת אתם יכולים להיות שקטים.
הבאסה העיקרית מבחינתי זאת עטיפה הקרטון, אל תבינו לא נכון, אני בעד שמירה על איכות הסביבה כשאפשר, ודווקא אוהב את העטיפות האלו כשיש להן לפחות מחזיק דיסקים מפלסטיק אך פה שני הדיסקים נמצאים בתוך כיסי קרטון שכידוע שורטים את הדיסק בהכנסה והוצאה. וזה קצת מרגיז.
1. מר. אקסטרא באמת מוסר ד"ש לכולם.
2. האבולוציה שג'ונס עושה כאן ממקמת אותה היטב בפסגות, אחרי שכבר הוכיחה רבות עד כה.
3. כמה דברים נוספים, למי שמתעניין-
כמו שאלון היטיב לתאר את אופי הסאונד באלבום, הוא נעשה בבחירה מודעת של ג'ונס. היא בחרה במפיק, Jacquire King, אשר הפיק את רוב אלבומי טום וויטס בעשור האחרון. ג'ונס הושפעה מאוד מאלבום אהוב עליה, הראשון שהפיק עבורו- Mule Variations. גם הנגנים, רובם שותפים לאלבומי טום וויטס, (ובראשם הגיטריסט מרק ריבו המופיע כאן בשני קטעים). מכאן נגזר גם אופי המקצבים ודומיננטיות התופים. ג'ונס רצתה בסאונד מחוספס, עם כבדות תופים. גם הבס דומיננטי מאוד.
בקטע - Stuck , חוברים 3 גיטריסטים, ג'ונס אחת מהם, ואופי הנגינה הוא "ניל יאנגי" במודע.
ועוד- אותו קטע המופיע בתחילת השרשור, Young blood , הוא כשמו של השיר המפורסם שחודש בשנות ה-70 על ידי ליאון ראסל. שיר נוסף, Light as a feather , הוא כשם אלבומו המפורסם של צ'יק קוריאה.
וחוץ מזה, אחרי 3 האזנות רצופות, אני כמעט שוקל להתייחס להערת אלוני שנותר עוד חודש לעשור, בהקשר לבחירה מוקדמת מדי של אלבום העשור.. ברצינות..
, אז ללא ספק,גם אני הייתי מעדיף סאונד יותר פתוח, בלי לוותר על הכוונות המקוריות של דומיננטיות באס, כבדות תופים, ודיסטורשן גיטרות פה ושם. לא רואה איך זה חייב בהכרח לבוא על חשבון.