kooke כתב:
אוקיי
אנצל את הידע המעמיק שלכם (לשם כך יש פורום לא כן ..) המלצה על יצירה קצבית דרמטית עם שימוש תכוף בתופי הדוד בקיצור "נותנת בראש" - סטייל רוק כבד...
מי אמר וגנר ???
ואגנר לא משתמש הרבה בטימפאני.
אין הרבה יצירות לפני המאה העשרים שייש בהן שימוש תכוף ומתמשך בתופים. יש תפקידים חשובים לתופים בפרק פה פרק שם (למשל פרק שני בתשיעית של בטהובן), אבל זה לא חלק מהותי ביצירות. יש גם כמה יצירות קטנות ולא "רציניות", כמו "ברק ורעם" של יוהאן שטראוס הבן, זה מהוואלסים.
ואם אתה נכנס למאה העשרים, אתה נכנס לקטע שונה לחלוטין ובמובהק ממה שדיברת עליו קודם, של מנגינות יפות ומוכרות וניתנות לשירה, אלא למה שנקרא "מוסיקה מודרנית", אפילו שחלק מהיצירות היותר משמעותיות (למשל "פולחן האביב" של סטראווינסקי) הן בנות 100 כמעט.
במוסיקה מודרנית יש הרבה דיסונאנסים, מיקצבים לא-סימטריים, מלודיות שבורות או היעדר מילודיה, או מוטיבים שחוזרים ללא סוף (גלאס). בהרבה מקרים מדובר במוסיקה "קשה" יותר לפיצוח, אם כי ייתכן שלמי שבא מרוק כבד (שאני לא מכיר) זה יותר קל.
אז לא הייתי ממליץ לך להתחיל דווקא משם, אלא בבאך, מוצארט, בטהובן, שוברט, צ'ייקובסקי, בראהמס, שופן וחבר'ה
כאלה.
אבל אתה בהחלט יכול להתחיל באחת מיצירות המופת של המאה העשרים -- "פולחן האביב" של סטראווינסקי, ובעוד כמה יצירות מופת שלו, והביצוע הלוהט ביותר שאני מכיר ל"פולחן" הוא של ריקארדו מוטי -
http://www.mdt.co.uk/MDTSite/product//8148.htm.
כדאי לבדוק אם זה עובד בשבילך לפני ההתמקדות בכיוון (ואין עוד המון באיכות הזו בכיוון הזה), וכאמור, אולי כדאי לשקול כיוונים נוספים.
תיהנה!!
עמיר