השבוע התחדשתי ב6 דיסקים חדשים, 5 מתוכם ישראלים.
רציתי לשתף אתכם בתובנות אחרי שבוע של האזנות קשובות
א. נועם רותם – ברזל ואבנים. הדיסק המוצלח שרכשתי לאחרונה. כן כן, יותר מכמה שאכתוב עליהם מיד. נועם רותם מגיש דיסק מצוין, טקסטים טובים מאוד ולחנים שעוזרים לעסק להניע. לא, אין פה יצירת מופת (לפחות בינתיים) אין פה חידושים והמצאות, אבל הפשטות הזאת מפנה מקום למילים הכנות והמוצלחות שלו. אם הדיסק הקודם שלו נשמע כמו הגרסא העברית ל Magic and loss של מר"ן לו ריד, אז הפעם ניכר שהוא גם שמע הרבה את הבוס לפני ההקלטות. וטוב שכך. דיסק מצוין ומומלץ מאוד.
ב. דנה עדיני – אשליה. אם היא הייתה בריטית זה כנראה היה זוכה לכותרות כמו דיסק השנה, או כל מיני כאלה. דיסק מורכב, אפל, קודר ומופק לעילא ולעילא. דיסק אמיץ, בלי רצון או דחף להישמע נחמד ובלי אף להיט אחד. יצירה אחת שלמה. אהבתי מאוד את העיבודים וההפקה ובמיוחד את השירה שלה.לא תמיד קל לעיכול, מה שמבטיח אחד "חיי מדף" קצרים מאוד או ארוכים מאוד. כל הכבוד לה.
ג. ברי סחרוף- אתה נמצא כאן. משהו בין נגיעות לבין האחר. ברי לא מוותר על מורכבות ולא מפסיד שום ביט. יש פה הכול מהכול וזה מעולה. בינתיים, זה קצת פחות מרגש מהקודמים שהיו פורצי דרך.. אולי בגלל שהוא זה שפרץ את הדרך.. אגב, את השיר האהוב עליי בדיסק כתב נועם רותם.
ד. אהוד בנאי- רסיסי לילה. אני אוהב את אהוד בנאי. אני מאוד אוהב גם את הדיסק הזה. כמו ברי, אהוד מביא לדיסק הזה את האווירה ואת התכונות הייחודיות לו. דיסק חם, חכם ואמיתי. אין פה עגל זהב ולא עבודה שחורה אבל יש פה לא מעט דברים שייכנסו לפנתיאון. הפעם הוא גם נפתח ומרשה לעצמו להיעזר בטקסטים ולחנים של אחרים. אני מאוד אוהב את הדיסק הזה.
ה. דן תורן- מתחת לרדאר. מודה, אותו רק רכשתי אתמול ולא הספקתי לגבש דעה מוצקה. עושה רושם שדן תורן בדיסק הזה משוחרר ומרוצה מכל מה שעשה עד כה וזה טוב.אעדכן. בסוף הדיסק יש גם ביצוע מעולה לשיר הזה:
ו. פו פייטרס האחרון- Wasting light- אמנם אני רק בתחילת הדרך עם הדיסק הזה, אבל נראה לי שהם מיצו את הנוסחה עד תום. יש פה אחלה שירים, אבל הם ממחזרים את עצמם והפעם.. אולי פעם אחת יותר מדי.
שיהיה לכולכם חג שמח.
עמוס בשמש טובה ונטול עצבים (במיוחד בפורום)
נמרוד
יש לי פה כמה להשלים.
