ראיתי הרבה מוצרים מערביים שמכילים חלקים זולים ביותר, כולל חלקים זולים מאוד מהמזרח. לעומתם ראיתי יצרנים מזרחיים המשתמשים בחלקים המערביים היקרים ביותר.

יצא לי לראות יצרנים מערביים שכל ייצורם בסין במפעלים נחותים טכנולוגית, ועדיין מרכיבים את ההרכבה הסופית במערב- וטוענים לארץ יצור מערבית .

לעומתם אני מכיר מפעלי ייצור והרכבה מהשורה הראשונה בעולם הנמצאים במזרח, עם בקרות איכות ברמה יפנית / גרמנית במיטבן.

ראיתי מוצרים צפון אמריקאים שמיוצרים במכסיקו, או מורכבים מחלקים משם- שאיכותם לא נחשבת לטובה יותר מחלקים מזרחיים פשוטים, ועדיין מתומחרים כאילו הורכבו ממיטב היצרנים האיכותיים.

וכמובן שישנן דוגמאות הפוכות לחלוטין ממה שתואר לעיל, אז איך נתמחר?

לפי ארץ המוצא של יצרני חלקי המשנה, ארץ ההרכבה הסופית, משרדי המטה של החברה, מיקום מרכז המחקר, מיקום מטה התיאום הלוגיסטי, לפי ארץ רישום החברה, וכדומה.

כמו כל דבר 'שוק' הציוד הינו גלובלי ולא מתחשב בעלויות משנה- אלא מתומחר במחירוני הפצה בינלאומיים. אחוז ההנחה ממנו נגזר מהיקף הרכישות, לא מעבר לכך.

אני חושב שאתה מפספס את מהות הדיון, הדיון פה הוא לא כמה שווה מוצר X או Y או איך יצרן מתמחר את המוצרים שלו.
הדיון פה הוא כמה נמכר מוצר X בחו"ל וכמה אותו מוצר נמכר בארץ.
צריך לתמחר את אותו מוצר בדיוק כמו שמתמחרים אותו בחו"ל וחס וחלילה אולי גם פחות.

לנושא הדיון ראה תגובתי בעמוד הקודם.

ההערה הנוכחית נבעה לשאלת משנה שצצה.

ארץ המוצא לא תמיד רלוונטית מבחינת האיכות, ובד"כ לא רלוונטית מבחינת מיסוי.
ראשית, כל מכשיר שמיוצר באירופה (במדינה החברה בשוק האירופאי המשותף),
מוגן ממכסים בכל אירופה. גם המשלוחים שם הם יבשתיים וזולים (בד"כ).
לצערינו ישראל לא חברה בשוק האירופי.

דבר נוסף, רוב המדינות האחרות חברות (בד"כ) ב ארגון הסחר העולמי, שגם הוא
מקל מאוד על חסמי סחר (מכסים, מיסי נמל ושאר אמצעים להקפצת מחירים).
לכן המחירים יחסית דומים במדינות בחו"ל.
ישראל דווקא כן חברה בארגון הסחר העולמי.
אלא שבארגון הסחר אין דין אחיד עבור כל המדינות, אלא סידרה של הסכמים פרטיים בין מדינות.
התעריפים של ישראל גבוהים עדיין, ולאט לאט נחתמים הסכמים מקלים.
אצלנו, משום מה, רווחת התפיסה שמכסים גבוהים זו הדרך להגן על הייצור המקומי.
זה באמת קצת דבילי ומקומם, במיוחד כשאין ייצור מקומי המתחרה במוצרים
ה"מוגנים" עם הכי הרבה מיסים.
המכסים גם אמורים לצמצם ייבוא, וכך לשפר את מאזן הסחר ולהגדיל ייתרות מט"ח בכלכלה.
גם זה אדיוטי, כיוון שרוב הייצוא של ישראל זה הייטק (50%) ו"תעשיית הביטחון" (20%+ נדמה לי),
כך שההגיון (מה שאין בשלטונות) אומר שהשקעה בחינוך, ובמיוחד בחינוך הכנולוגי תשפר את מאזן הסחר יותר
ממס על "מותרות" כמו רכב או רמקולים.

אגב, בנתיים התוספת היחידה לחינוך בתקציב 2009 היא כמאה מליון לחינוך הפרטי החרדי (חוק גפני),
וסכום קרוב לזה (אני לא סגור על כמה) יתווסף מתקציב החינוך של הרשויות המקומיות (חוק משולם נהרי).

אז מי שמקווה שבקרוב נזכה למיסויי שפוי, ייאלץ להתעורר.

גורם חשוב ביותר בתמחור של ציוד הם עלויות העסק והסטטוס שהעסק רוצה לשדר.
כאשר המון פרמטרים נכנסים למשוואה מעלויות ישירות של עובדים, מקום, מלאי, רכבים, ביטוחים וכו... וכלה בשירות טוב (זמן שווה כסף בעולם שלנו...)
המחירים לצרכן ישתנו בלי כל קשר לארץ היבוא או איכות המכשיר.

ראיתי שנוספו לשרשור הרבה הודעות, מהן מחכימות,

יחד עם זאת, לא מצאתי שמשהו השתנה בכוון השרשור :

שרשורים כאלה הם [ תמיד ?] מקום קצת להתבכיין על זה שהציוד הרלוונטי יקר יותר בארץ,

קצת להנות ולשמוע יבואנים משיבים לך א י ש י ת [ הו הו הו, שנאמר, לך חפש את ניופאן/הונדה/פלאפון....! ]

קצת באמת להותיר כח צרכני קבוע על 'נקודת לחץ' [ וזה תמיד 'יעיל' ברקע הדברים ]

אבל על " מה הייתה השאלה ", בעצם, אין תשובה, גם לא על 'למה באה' או 'מה תכליתה במישור הפרקטי'.



" יקר לי שבעמאות חמישים שקל "