STL כתב:
זה ממש לא טימטום, זה תגובה טבעית לדעה אודיופילית האופנתית של עשור האחורון כי העברה לדיגיטל היתה צד אחורה. לרוב הגדול של האנשים שהיה להם ציוד אנלוגי פשוט שהיה נשמע רע ,זה נתן אפשרות לשמוע מוסיקה באיכות נורמלית, שלא נדבר על זה שמחירו של LP בשנות ה-60 בתרגום למחירים של היום היה מגיע ל- 40-80 דולר. נכון ש EMT ו- 2TRACK 30 IPS נשמעים אחלא, אבל לכמה אנשים כבר היה את זה? והיום לאייפון של הבת שלי יש מוסיקה גם בכמות וגם באיכות יותר ממה שהיתי יכול להרשות לעצמי בגילה בשנות ה-70
אכן, בתור מי שגדל על פטיפונים (וקסטות) שהיו מכשירים רגילים ופשוטים, המדיום הזה סיפק אכזבה מתמשכת, בקניה של תקליטים מעוקמים, בשריטות לתקליטים אהובים, בקפיצות בתקליטים חדשים ובדיסטורשין לקראת סוף הצד (למרות שלא זזנו עד שהגיע

).
למי שגדל על אנלוגי כזה, ולא כזה של האבסולוט סאונד, הופעת הדיגיטל היתה משב רוח מרענן, של אמינות גדולה יותר, של העדר פצפוצים מעצבנים ועוד ועוד. לא היה לנו מושג עד כמה אנלוגי יכול להישמע נהדר, ואיך סרסו אותו המכשירים וההדפסות של סוף העידן האנלוגי.
אני מסכים איתך שלמי שיש היום איפון, ושומע ב 192, יש מצב ששומע באיכות גבוהה יחסית למה שהיה ב 1978, ובמחיר נמוך יחסית.
אכן, ה"סאונד" שאודיופילים (כמוני) מעפעפים אודותיו כשמדברים על ויניל, לא היה נגיש בשנים ההם לרובנו, בטח לא בישראל. בכלל, הפטיפונים והקדמים היחסית אנטרי לבל של היום (דוג' פרוג'קט או רגה הפשוטים) נשמעים נפלא יחסית.
אבל הכתבה הקצרה הזו שמה ללעג את ההתעסקות האודיופילית המוגזמת. ככזו, היא כתובה יפה בעיני.