עכשיו 19/03/24 09:22

פורסם: 02/08/10 08:41 ע"י Byrdio


גוסטב מאהלר - פרק ד' - הסימפוניה השנייה


"The Resurrection"



כבר מהפתיחה אפשר להרגיש, אין מקום לטעויות.
המתח שמייצרים הקונטרבסים בנושא הפותח את הסימפוניה השנייה, הגרנדיוזית והמשובחת של המלחין האוסטרי – לא משאיר שום ספק – זה מאהלר.
זו היצירה, פרט אולי לשמינית- שהתפרסמה בגין 1000 משתתפיה. המפורסמת והמוצלחת ביותר שלו.
למלחין עצמו היא הייתה הראשונה, שבה הצליח להציג את ראייתו בנושא "החיים שלאחר המוות" על גווניו.

מאהלר התחיל לכתוב את היצירה מיד כשסיים את הראשונה ב 1888 וזו לקחה לו 6 שנים עד לסיומה ב 1894.
היצירה בת חמישה פרקים ואורכה מגיע לשעה וחצי של מוסיקה אינטנסיבית, מצוינת ומרתקת ביותר.
מאהלר ממשיך לרשום חלק מהתיבות בטכניקה שרק רמז איתה "בראשונה" של נגינה מרחוק..
זהו אלמנט שמאהלר משתמש בחלק מיצירותיו ומביע עומק מוסיקאלי פיזי, בעוד כלים מסוימים מנגנים מחוץ לבמה
המרכזית וממבט הקהל.
הצלילים הללו מבליחים בהפתעה גמורה ביצירה ומעשירים את הרבדים בתזמור ובהעברת הנושא.

mahler 2.jpg



אפשר לחלק את הסימפוניה השנייה בכמה אופנים..
הנה שניים שיוכלו לתאר קצת את הלך הרוח והאווירה שמשתרעת בהאזנה ליצירה.

החלוקה הראשונה היא כמו שהייתה כנראה במקור.
מאהלר כתב ב 1888 סימפוניה פואמית בעלת פרק בודד אחד.
זוהי סונטה מורחבת על נושא מוגדר שעליו יש (כנראה) שתי אקספוזיציות* שלבסוף פתח עימה את הסימפוניה
השנייה בתור פירקו הראשון. אורכו כ 20 דק'.
מאהלר כתב בהערותיו למנצח אשר יבצע את היצירה, שיש להמתין 5 דק' לאחר סיום הפרק הראשון עד לתחילת
השני - כך נוצרה החלוקה הראשונה.
הזמן הממושך והלא רגיל של ההפסקה, היה למען הקהל שיוכל להתאושש נפשית מן האינטנסיביות המוסיקאלית
וכן למען הנגנים שיוכלו להתכונן להמשך היצירה.

* אסכולות רבות ישנן שניתחו את הפרק הראשון של הסימפוניה השנייה. חלקם טוענים שישנן שתי אקספוזיציות אשר מרחיבות את הנושא הגשמי שעליו כתב מאהלר את הפואמה, וחלקן טוענות שזו אקספוזיציה אחת עם פיתוחים קלאסיים בין לבין הנושאים השונים והסולמות שמאהלר העביר בהדרגה מראשיתו ועד סופו של הפרק (ולאחר מכן גם ביצירה כולה).

החלוקה ההגיונית השנייה שמתאפשרת ביצירה היא האינסטרומנטלית והווקאלית.
שלושת הפרקים הראשונים הם אינסטרומנטאליים בלבד ואילו הפרקים הנותרים מהווים את חציה השני, שבה מאהלר
משתמש בקולות סולנים וחלקי מקהלה כחלק מהיצירה השלמה.

למעשה, מאהלר קבע את הטקסט שיושר ביצירה הזו כאשר נוכח בהלווייתו של המנצח- Hans von Bülow
שבו שמע כמה בתים מהשיר "the resurrection" (Die Auferstehung ) של Friedrich Gottlieb Klopstocks.
הוא טען "שזה פגע בו כברק ביום בהיר", כך גם היצירה קיבלה את שמה הרשמי מאז ועד היום.

המלחין השתמש בשני בתים מהשיר המקורי של קלופסטוקס ובהמשך, פרי עטו שבו הוא מתאר קצת יותר
לעומק את עניין התחייה מחדש והנושאים השונים שהתעכב עליהם ביצירה.
מאהלר אמנם חשש שהיצירה תושווה לתשיעית של בטהובן בתור רפרנס לטכניקה בשימוש מקהלה וסולנים
בתור אבן פינה ביצירה, אך בדרכו ידע לעשות זאת במקוריות וללא שום השוואה מצד המלעיזים באותם הימים.

הנושא וחלק מן המלודיות נלקחו לאחר מכן לאחד ממכלולי הלידרים הגדול ביותר של מאהלר "השיר על הארץ"
מאוחר יותר.

תזמור וכלי נגינה –
היצירה ענקית בגודלה, באינטנסיביות המוסיקאלית כמו גם הפיזית שמאהלר "קרא" סביבה מבחינת כלים וזמרים.

כאמור, פרט אולי לשמינית, זוהי הייתה אחת היצירות המושקעות והגרנדיוזיות ביותר של המלחין והוא עבד עליה באנרגיות אדירות.
כמות הנגנים פנומנאלית ומאהלר קרא לכמות נגנים אדירה, בסקציית הנשפנים ישבו לא פחות מ 40 נגנים.
כמו כן סקציית כלי הקשה אדירת מימדים (7 נגנים) , נבל, אורגן (!), וקשתנים רבים.
(בהערותיו כתב – כמה שרק אפשר!).
כאמור, חלק מהנגנים ישבו גם מחוץ לקווי הבמה ומול הקהל שישב באולם בכדי ליצור "את העולם האחר"
(טכניקת הנגינה מרחוק).
כחלק בלתי נפרד ביצירה הזו נוספו כמובן זוג סולנים, סופרן ששר בפרק החמישי בלבד. אלט, ששר בפרק
הרביעי והחמישי בלבד והמקהלה ששרה בפרק החמישי המסיים של הסימפוניה.

1.jpg



מאהלר שכתב את היצירה בחלקים ולא באופן ליניארי כל כך-
(בכלל את הפרק הראשון כתב בכלל כיצירה בפני עצמה ורק כמעט בסוף התקופה, בחר בה כפתיחה ליצירה עצמה)
בחר גם בנושאים מוגדרים או ב "שאלות מנחות" כדי לבנות כל פרק ופרק..
ולהבהיר קודם כל לעצמו מה ירצה להעביר למאזין מבחינה סיפורית, או רגש.

את הפרק הראשון (Allegro) הוא פותח בסולם C מינור כאמור בנושא "כעוס" ואלים ע"י הקונטרבסים בטכניקה של
שאלה\תשובה בתזמור.
לאחר כמה תיבות, כלי הנשיפה מעץ מתווספים ובסימן סולם שונה מנגנים מרחוק (E).
למרות שהפרק הזה לא קשה מבחינת עיכול מלודי, הוא די מסובך לניתוח מוסיקאלי תיאורטי, מכיוון שמאהלר השתמש
בטכניקות תיאורטיות רבות, לשלב כמה וכמה מודוסים שיתמזגו עם הסולם שבו פתח את היצירה.
כמו כן הוא בהדרגה ובהבלחה יוצא תמיד לסוף האינטרפולציה שהיא ב E..
וכלי הנשיפה הם שבדרך כלל שנותנים את הקונטרה, לקשתנים בעיקר.
הפרק הזה ארוך מאד (יש למאהלר אמנם ארוכים יותר, אבל עדיין) אך הוא סוחף ומרתק.
"שאלת ההכוונה" שנשאלה כאן כביכול ע"י מאהלר כדי ליצור המשכיות סיפורית הייתה..
"האם יש חיים לאחר המוות ? "
רב רובו של הפרק הראשון מייצג הלוויה, את המוות בתחילתו והכניסה אליו מהחיים עצמם.

הפרק השני (Andante) מנוגד בתוך עצמו, הוא השקט והפשוט מבין הפרקים ביצירה
ואולי הפשוט ביותר שמאהלר כתב אי פעם. התחושה היא קצת כבדה וכאן גם הקונפליקט
מכיוון שהפרק הזה דווקא מיועד להעביר את השמחה שחוו בחייהם של אלו שמתו זה מכבר.
הפרק די קצר ואפשר להבין את התעמקותו של מאהלר בשמחה ובחיים לעומת המוות
והחיים שלאחריו שלוקחים את מירב הזמן והתשוקה מהיצירה כולה.
משם התזמורת כמעט שלא עוצרת וכבר ממשיכה כאילו במשיכה אחת אל הפרק השלישי.. (Scherzo).

mahlerdeath.jpg




מאהלר חוזר לסולם המקורי (C מינור) אך לפני כן פותח בהבלחות טיפאני אשר מרמזים על הקצב שהפרק הזה מנוגן בו.
מאהלר שוב מדגיש את היותו יהודי והפרק בא עם סממנים מרומזים משהו, אך מספיק שקופים בנושאים השונים ובמקצב כמובן.
זהו פרק ששוב מדבר על עצבות, ייאוש ועל מוות כמובן.
מאהלר מראה את החיים כזמן ללא שום מטרה, או מהות.
בהערותיו לתזמורת ולמנצח כתב שאת הפרק הזה יש לנגן : With quietly flowing movement..

הפרק הרביעי פותח כאמור את חלקה השני של היצירה באופן תיאורטי כמובן.
זהו הפרק שהקולות מתווספים אל כלי הנגינה וטקסט מוגדר של שירה מרובד עם המלודיה והנושאים המרומזים ע"י תחושות.
הפרק הרביעי הוא מאין התחלה, או פתיחה הכרתית למה שיבוא בפרק החמישי המסיים את היצירה.
מאהלר רשם את הפרק בתור ריצ'טטיב אופראי והטקסט לקוח משירי "קרן הפלא" שנכתב די במקביל עם היצירה הנ"ל.
למרות שמאהלר רשם אותו לקול אלט, יש אסכולה המשווה את הפרק לקטע הבס בתשיעית של בטהובן אשר מציג את הפינאלה.
את הפרק הוא רשם במפתח סולם רחוק מן המלודיה (A flat ) והנושאים אשר נוגנו באופן זורם עד כה,
והוא העדיף להוציא אותו מוסיקאלית החוצה מן הדפוס הקבוע שנוצר.

ולבסוף הפרק החמישי מגיע, במלו הדרו, אך הוא הקשה, המפולפל והארוך שבחבורה.
אך מי שהגיע עד לכאן, ייטיב עם עצמו אם יקשיב עד לסופה של היצירה.
אורכו של הפרק כחצי שעה בערך והוא מחולק גם כן לשני חלקים (מן הומאג' לחלוקה שהתבצעה
ביצירה כולה).
חלקו הראשון אינסטרומנטאלי כמובן, שבו מאהלר חוזר על נושאים רבים שנוגנו בפרקים הקודמים.
הייאוש מפרק שלוש כולל השיאים שהמלחין הציג שם, רפרודוקציות מתוזמרות של נושאים מן הפרק הראשון
והשני וכן גם הכנה מדורגת אל חלקו השני של הפרק-בו המקהלה שרה בהרמוניה לאלט ולסופרן בעיקר.

mahler2.gif



מאהלר משתמש בטכניקות רבות ובכמעט כל כלי נגינה קיים בתזמורת, אך אל דאגה, אין פה קקופוניה מוזרה,
או בעלת מסה לא קשורה.
המלחין האוסטרי תזמר בגאונות, חיבר את הסקציות ובנה רבדים, על שכבות של צלילים נעימים עם הרמוניה
של בס וגבוהים, לכל אורך היצירה ובפרק זה בפרט; כאשר היה אמור להתמודד עם קולות אדם ואשה גם כן.

הפינאלה חזק, אדיר וחדור אנרגיה מאין כמוה.
זוהי יצירה מדהימה ביופייה שמשאירה את המאזין פעור פה, לנוכח יופייה המלודי, האינטנסיביות המוסיקאלית
וכמובן אורכה הלא קל, אך בדיעבד הלא מורגש.

גם פה מבחינת ביצועים הקונצנזוסים לא רבים וכנראה שילווו בויכוחים, או בטעמים רבים.
אך תמיד יש בכל יצירה (כמעט) ביצוע אשר מרים את ראשו מעל כולם, אם בעדינות טיפוסית, או במהלומת פטיש
אימתנית. הפעם אחד הביצועים שבעדינות נעלה מהאחרים הוא:
Mahler: Symphony No. 2 / Klemperer, Philharmonia Orchestra

klemprer.jpg



המאסטרו בן ה 77 שניצח על פילהרמוניה, בשנת 1961 לחברת EMI /ANGEL
היה בחציו השני של הקריירה שלו. הוא כבר לא המנצח המר והכעוס שהיה, אם כי קשיש אשר דעתו
מיושבת אך האש עדיין בוערת בעצמותיו, כך נוכחנו לדעת בשנייה המדהימה הזו שלו.
קלמפרר הוא שעון שוויצרי מדויק ועל השנייה של מאהלר הוא מנצח עם יד אחת קשורה מאחורי הגב.
הוא מטרונום אנושי וכל היצירה מנוגנת בדיוק מרשים ועל טכני.
התשוקה, הדרמה והתאווה המוסיקאלית שיש לקלמפרר מביא את הביצוע הזה לגבהים אחרים לגמרי ובעזרת הפילהרמוניה הוא מצליח להיכנס לפסגת הביצועים, אם לא הנקודה האחרונה שיש לשאוף לה.

הקצב הבוער מתחת לכל התווים והמוסיקה היא זאת שמשאירה את היצירה בשליטה בביצוע זה ומעבירה את המאזין בבטחה לכל אורכה.
השנייה של מאהלר אינה קלה מוסיקאלית ולא פיסית לעיכול, אך ביצועים שונים וביניהם הביצוע של קלמפרר מרככים את המכה
ומגישים אותה בזרימה נפלאה הלאה, לכל חובב מוסיקה באשר הוא.

אוכל לרשום הררי מילים נוספים על הטכניקות המיושמות מוסיקאלית ביצירה על תיאוריות ועל הביצוע של קלמפרר ושל אחרים גם כן כמובן.
אך נראה שהסקירה מתחילה להתארך מעבר לדרגות הנורמאלי וכן, אני חושש שאלון לא יוסיף לקרוא מכאן ויפסיד את המהלך ללכת לרכוש לעצמו ביצוע לשנייה הכל כך יפה.

אחד המנצחים הגדולים שהיה חברו של מאהלר באותם הזמנים ששמע את השנייה לראשונה, אמר:
"יפה מאד, טירסטן ואיזולדה (ואגנר) נשמע על יד זה כמו סימפוניה של היידן"
האמת? שמשפט זה היה יכול לסכם ולהיות הסקירה עצמה במקום כל הטקסט לעיל.

מומלץ.
אביעד (F)




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות