קשה לדעת על איזה סגנון מדובר כי ג'יימס קרטר עושה הכל. אבל מהתאור שלך נשמע שאתה בעניין של Traditionalists. אז ככה:
1. רדמן - מה שזי אמר אבל הוא עושה בין השאר דברים קשים. אלבום מדהים ברוח דבריך:
2. מלדאו - היה מצויין, אחר כך מיחזר בלי סוף, לאחרונה ניכר שיפור. אלבום מסורתי:
3. וינטון - כן, וינטון. מזכיר את קרטר בזה שהוא הופך את עצמו למה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה. נסה את קופסאת ההופעות בואנגרד:
4. ואין וינטון בלי ברנפורד. הוא אוהב חמרים מתקדמים אבל נסה את זה,
5. מאותה כנופיה, טיין ואטס:
6. סטיב טורה, טרומבון. אלבום מהזמן האחרון :
7. פרד הרש - מה שתבחר. אין אצלו אלבום חלש. נגיד,
9. טום הארל - גם זיקית. יודע הכל. נסה את זה בצ'סקי וקח משם:
10. לובאנו - עוד אחד שאוהב ללכת קדימה, אבל יש יודע גם לנגן כמו פעם. למשל פה :
סתם בשליפה, עשיריה של וירטואוזים בלי שום גבולות טכניים ואהבה למסורת, כמו קארטר (אם כי הוא מסוגל לנגן גם על מסרק אם צריך). יש עוד רבים.