משבר גיל ה 40 המוכר לאלו שעברו אותו מלווה בשאלות רבות.
כמובן שזה לא המקום להיכנס למהות המשבר .
אני מעלה את משבר גיל ה 40 רק ע"מ שאוכל להסביר טוב יותר את השאלה האמיתית...
האם אודיופיליה באה להשלים חסך אחר שלנו או שמה מדובר באופי שלנו לאינדיבידואליות..
האם היא מספקת מענה ניסתר לאגו טריפ שלנו..
ובכלל למה בחרנו דווקא תחום הזה.

מן הסתם כל אחד יכול לענות באמת רק על עצמו, אבל יש לי הרגשה שחלקנו (כלומר אתה ) סתם מלקים את עצמם עם סיבות שהגיעו מכל מיני מקטרגים שאף פעם לא באמת הבינו/חוו מה זאת בכלל אודיופיליה.

נראה לי שאודיופיליה באה להשלים חסך של לשמוע מוזיקה באיכות גבוהה חסך שאולי בכלל לא היינו מודעים לקיומו עד שחווינו את זה לראשונה.
את הקשר לאינדיבידואליות אני לא ממש רואה פה. אגו טריפ. לא יודע. אולי, למרות שאני יכול למצוא דרכים הרבה יותר יעילות לספק את האגו.


אני לא יודע אם בחרנו. אני לפחות לא בחרתי את התחום הזה, הוא בחר אותי. אחרי ששמעתי פעם ראשונה מערכת אודיופילית (שאהבתי, זאת לא היתה הראשונה ששמעתי בכלל) זה פתח לי את הראש ושינה את התפיסה שלי לגבי איך אמורים להאזין למוזיקה, מה ניתן להשיג, והאמת שבמידה מסויימת גם את התפיסה שלי של מוזיקה בכלל. היא הפכה מרק מלודיה וצלילים למשהו יותר פרסונלי ואנושי.

אני חושב שמרביתו המוחלט של המין האנושי אוהב מוזיקה. אודיופיליה בנויה על האהבה הזאת ומשדרגת אותה.
אני חושב שברמה מסויימת אודיופיליה זאת המציאות המדומה הכי "מציאותית" שיש לנו היום, אז יש פה גם סוג חוויה שלא ניתן לחוות בשום מקום אחר כנראה, וגם איזו הרפתקאה טכנית כלשהי (שבטוח לא מדברת לכולם, אבל אולי לרובם. מפה מגיעה אגב ציודופיליה לדעתי, לא משוויץ).

זהו בערך, מספיק?

אלוני אני לא מלקה על דבר .. סתם מתעמק בשאלה ומחפש תשובה .
אגו טריפ - הקשר שאנו מפתחים לציוד נוצץ , גדול , חריג .... יכול להיות שטיפוח האגו באמצעות האודיופיליה (יש לי כך וכך ... ) הוא רק מול עצמנו .
אני בשונה ממך בחרתי לעסוק באודיופיליה ... מה שלא ברור לי למה דווקא זה משך אותי .
אינידיבידאוליות - שוב הדרך בה אנו ממשים את האודיופיליה ... הראה לי צמד חברי אתר שיש להם סט זהה לחלוטין ?

זה גם תמיד אחלה תירוץ לקפוץ לחברים טובים לקפה ומוזיקה

מסכים ... ואוסיף דיבורים בטלפון שעות על גבי שעות על נושאים שנטחנו דק דק ולהנות כל פעם מהשיחה .

השם ישמור.
אני מעדיף לשים בבוידעם דברים שלא משתמש בהם מאשר למכור,
העיקר להימנע משיחה עם חפרני העל הנפוחים מחשיבות עצמית שלא מבינים דבר במוזיקה.
כמובן שיש אחוזים בודדים יוצאי דופן אבל בגדול זה הרוב המוחלט של האודיופילים.

וואללה, לא יודע. אני לא מרגיש שאני מרצה את האגו כשאני קונה ציוד יקר. ברמה מסוימת אפילו הפוך.


בהנתן כמות האלטרנטיבות, הוריאציות בסיטואציות הפיזיות (חדרים מצב משפחתי, כלכלי וכו') ובטעמים הסוניים והמוזיקליים היה מפתיע אותי מאוד אם היו הרבה חברים עם סטאפים זהים. זה היה מראה יותר על השפעה עיוורת (חירשת)...
אני מאמין שפעם זה היה הרבה יותר נפוץ שיהיה לשני אנשים שמכירים אחד את השני אותו הסטאפ בדיוק.

מהי מהות האוידיופילה? לטעמי זה פשוט תחביב כמו כל תחביב אחר.
מה זה תחביב? (מתוך ויקיפדיה)
תחביב הוא פעילות הנעשית בשעות הפנאי מתוך רצון והנאה מעשייתה. התחביב לא נעשה למטרת רווח.
העיסוק בתחביב מסוים יכול לעודד למידה של תחומי ידע חדשים ולפתח מיומנות ברמה גבוה. בהתאם לכך, התחביב יכול לתרום להתפתחות הקוגניטיבית והמוטורית של האדם.
משום שהתחביב יכול להשפיע באופן חיובי על מצב הרוח הוא יכול לשמש גם כטיפול עצמי או כתרפיה. בהתאם לכך קיימות דרכי טיפול רגשיות רבות המבוססות על פעילויות בעלות אופי של תחביב. למשל: טיפול באמנות, טיפול במשחק, טיפול בדרמה, טיפול במוזיקה, טיפול בתנועה, תרפיה בטבע ועוד.

למה בחרנו בתחום הזה? אין לי מושג. לי יש עוד תחביבים בנוסף כגון צילום וספורט מוטורי. אני מניח שבחרתי בזה כי זה עושה אותי מאושר יותר. אני לא מסכים שיש פה אגו כי זה תחביב אישי שבדרך כלל אחרים לא מודעים אליו.

החברים שלו אולי לא מודעים , אבל חבריו האודיופילים מודעים גם מודעים.

לדעתי דווקא יש את "עניין האגו" באודיופיליה . כל אחד מנסה למקסם את המערכת שלו לפי טעמו (בהתחשב ביכולות הכלכליות שלו כמובן ) , ויחד עם זאת הוא היה מאוד מאוד שמח במידה וחבריו האודיופילים היו גם הם חושבים ש"אכן מערכתך ראויה" .

זה גדול מאיתנו , וזה בסדר , כי זה הטבע האנושי , ויש כאן "סוג של אנו " לדעתי .

אודיופיליה בעיניי היא סוג של חלום לא מוגשם לשמוע את המוזיקאים האהובים עלייך בהופעה חיה בסלון, ממש כמו החלום הלא מוגשם לשבת במכונית כאילו ספורטיבית ולהרגיש לרגע קטן כמו שומאכר, ממש כמו האשלייה הזו של ללגום יין טוב ולהרגיש לרגע קטן כמו האחים עופר. אלו ההנאות הקטנות של החיים, שמאפשרות לנו לברוח מהמציאות העגומה שאנחנו חיים בה, בשעה שמישהו שם למעלה משחק איתנו כמו היינו כלי שחמט קטנים וזניחים.