shushu כתב:
מרגיש לי כי הציוד החדש מתוכנן להוציא את כל הסאונד החוצה in your face לתלת מימד קדמי אגרסיבי.
זה נשמע יותר ״וואו״, הכל יוצא החוצה.
אבל אצלי בבית, אני ממש לא יודע מה אני מעדיף.
כשמחבר xlr, מקבל את הבמה הקדמית הזו, עם תלת מימד הסטרי.
ב rca לעומת זאת, הסאונד אצלי הופך להיות קטן יותר, הכל זז אחורה. אבל מצד שני מרגיש לי כאילו הטווח הדינמי עולה, מה שמתבטא בהבחנה טובה יותר במיקרו פרטים. או שאולי זה גורם לי להיות סוג של ״מאזין יותר מתאמץ״, או ״יותר מרוכז״ כי בתכלס הכל שם, אבל קצת קטן יותר.
דרך אגב, בניסוי בשתמשתי באותו אינטרקונקט spm עצבני, יש לי גם rca וגם xlr (באדיבות השניצל), כך שניטרלתי את עניין הכבל מהמשוואה.
מה אתם אומרים, למישהו יש דעה בעניין?
(מזל שאפשר להחליף מצב בסוויץ אחד במגבר, אז עובר מצבים לפי החשק)
לא יודע לגבי ההבדל של הxlr וה rca, לא נראה לי שצריך להיות שינוי בגיין במערכת ביתית ממוצעת. אני אישית לא מצאת את ה xlr כעדיף, אם כבר אז...
אבל תיארת במדויק סגנון הגשה של מוזיקה שמאפיין רבים מהמוצרים העדכניים . כאילו מישהו בוחר להדגיש את טווח התדרים במיד ובהיי, ותוך כדי זה פעמים רבות נפגע האיזון הטונאלי. ופרטים נעלמים, וניואנסים והרגש והנשמה. .
עשיתי עם חבר טוב השוואה בין כל מיני ממירים באמצעות השיר של גניפר וורנס פיימוס בלו ראינקואט ( בעיקר הדקה 3 וכמה שניות שהיא לוקחת נשימה לפני השורה well what can i say... פשוט מרטיט , והנשימה שלנו גם נעצרה) , וגם באמצעות מרק קנופלר ברצועה מונטליאון ( מהדיסק get loucky, רצועה 5 נדמה לי) וההבדלים היו פשוט מהממים. הקצב, הרגש, המעורבות הפרטים. ההבדל בין הממיר הנבחר , מבוגר בכעשור מהממירים המודרניים יותר היה פשוט חד משמעי.
אגב, גם הנחתת רעשי rf תורמת לתחושת העומקים קדימה אחורה, ייתכן שאחד הכבלים פשוט מבודד יותר טוב?
תחושת בטן שלי שזה ויתור מסויים
על הטווח תדרים התחתון, או סוג של מניפולציה- בעיקר במקור- שתואם רצון לעשות wow לחצי שעה בחדר האזנה. וכך להניע את השוק ברכישות חוזרות ונשנות.
תשמע עם ה rca, חביבי, כי לדעתי הוא ייתן את מירב ההנאה בהאזנה ארוכת טווח..