|
ביקור אצל יהושע גומא
יום ראשון בערב. ניר (כהגדרתו: "צופה פסיבי באתרי האודיו") ואני אוספים את דני ליאור, ויחד אנחנו נוסעים לזיכרון יעקוב, לבקר את האיש היקר והמקסים יהושע גומא, כדי לשמוע את הרמקולים החדשים שלו, Brodmann VC2 (לשעבר, בזנדורפר). בפעם האחרונה שביקרתי אצלו הרמקולים היו B&W 803, שנשמעו לאוזניי – ואני מתכוון לכך! – כמו הרמקול באפרכסת הטלפון שלי (אף שחוברו למגבר שפופרתי "מנפח" של קונרד ג'ונסון)– תחושה שלא הסתרתי מידידי הטוב.
האלקטרוניקה הפעם היתה כמעט זהה למה ששמעתי עם ה-B&W:
פטפון וזרוע טובים של נוטינגהם אנלוג (SPACE DECK), ראש משובח של ZYX (AIRY 3);
פונוסטייג' EAR 834P אחרי שדרוג כללי, ועם MC4 של EAR בתור STEP UP;
המקור הדיגיטלי היה נגן CD של מרידיאן (G08), ו-DAC שפופרתי של AUDIO NOTE (ה-DAC הזה לא היה בפעם הקודמת. יהושע קנה אותו בתור קיט, והמכשיר התגלה בהמשך הערב כקניה מצוינת).
קדם מגבר MYSTERY 2 של יוניסון ריסרץ';
המגבר הפעם היה מגבר תלת-ערוצי של ברייסטון.
הציוד מבודד היטב (בין השאר, בעזרת המשטחים המעולים של SRA), אבל בחיווט יש לדעתי ברדק שלם.
חלל ההאזנה קטן יחסית, כל דבר שבעולם חוץ מסימטרי, ומטופל אקוסטית די לא רע ביחס לנסיבות. להערכתי, ואין הרבה מה לעשות עם זה (לנוכח התנאים בחדר), המרחק בין הרמקולים קטן מדי, והם קרובים מדי לקיר האחורי. אבל, כאמור, אלה הם התנאים בחדר.
טוב, מה שמעתי הפעם?
במילים פשוטות: שמעתי תוצאה שעוררה את קנאתי. בתור בעליו של הדגם הבכיר של בזנדורפר (Brodmann), ה-VC7, שמעתי מיד את חתימת הצליל הדומה: כלומר, צליל טבעי, נייטרלי ומופלא, ששום רמקול אחר שיצא לי לשמוע אי פעם לא העניק לי. שמעתי גם שביחס לרמקולים שלי הצליל קטן יותר, אולי מעט פחות צבעוני ועשיר, התדרים הנמוכים פחות עמוקים, והבמה קטנה יותר לעומק, לרוחב ולגובה (אבל צריך לזכור שחלל ההאזנה אצלי גדול יותר משמעותית). לעומת זאת, ה-VC2 כל כך קלים להנעה ולשליטה, עד שנדמה שאין להם מגבלות בדינמיקה, במהירות, במעברים (transients) ובסלם (slam). פשוט מרגש ומלהיב לשמוע את זה.
לא פחות מרגש ומלהיב היה לשמוע איך ה-BRODMANN VC2 אפשרו למקור הדיגיטלי להישמע לא רק "סביר" אלא אפילו משכנע ומושך (במידה), גם אם זה עדיין לא פטפון, ומי שמכיר את יחסי המסויג למדיה הדיגיטלית יודע שהמשפט האחרון הוא הערכה נדירה. אני משער שהצליל המופלא והעשיר שמפיקים הרמקולים האלה, ביחד עם קלות ההנעה הבלתי נסבלת שלהם והמהירות העולצת הניתזת מהם, משחררים איזה פקק בצליל הבקבוקי של המדיה הדיגיטלית, המאפשר לה להישמע פתאום מזמינה ומעניינת (במידה, במידה).
על ההאזנה להם דרך פטפון אין צורך להרחיב, כמובן. החל בסימפוניות (הפתיחה לסימפוניה השנייה של מהלר בניצוחו של שולטי עיגלה לנו את העיניים) וכלה ברוק כבד – ליילל מאושר, רבותיי, ליילל מאושר.
הגענו כבר לאחת בלילה. יהושע כאמור איננו גר במדבר. צריך להנמיך. וכאן התגלתה עוד סגולה של הרמקולים האלה. אפילו בווליום חלוש אפשר להשתרע על הכורסא ולהאזין בעונג (דני, הנה: כבר לא צריך להתפשר ולעבור לאוזניות).
לסיום, הרמקולים האלה ראויים למגבר הספק איכותי יותר בכמה וכמה רמות מן הברייסטון הברזלי. בזכות העושר שלהם, אני משער שהם יעדיפו מגבר הספק טרנזיסטורי (כמו אצלי), ולא שפופרתי. עולים בדעתי כמה וכמה מגברים שעשויים להשתדך היטב לרמקולים האלה. הודות לקלות ההנעה שלהם, לא אתפלא אם עופר שחורי הממזר (יבואן BRODMANN) חשב עליהם, כשהחליט לייבא לאחרונה את החברה היפנית המינימליסטית עד אימה, 47 LABORATORY. אני מהמר שהשילוב בין השניים יעביר בי הרהורי כפירה (במידה, יהושע, במידה).
גם סופם של ערבים מענגים להיגמר. כן. אז חזרנו לתל אביב. ניר ודני ואני (על הארוחה הלילית בבית הפנקייק יספרו הם).
|
.
),