קראתי, מרתק.

מצד אחד -
החבר'ה שם מגזימים ומנכסים לעצמם יותר מידי קרדיטים.

מצד שני -
למי שיצא לקרוא את הספר של לורין גורדון על שנותיה הראשונות עם אלפרד בבלו-נוט
נוכח לדעת שבתחילת הדרך הם פעלו ללא ליאות לקידום אומנים שהיו אז הרחק מעין הקהל וטעמו
ולהביא אותם לקדמת הבמה בעזרת השקעה מטורפת - בעיקר באמצעות כיתות רגליים בין עיתונאים ומועדונים.
לדוגמה: מדהים לקרוא את מה שהם עשו עבור מונק שהוא מצידו זנח אותם מבלי למצמץ הישר לידי המתחרים.