עכשיו 19/03/24 11:59

פורסם: 22/06/11 08:36 ע"י Byrdio


{בסוף כתיבת סקירה זו, הבנתי שהיא התארכה מעבר למה שהתכוונתי, ועוד התאפקתי.. אז איתכם הסליחה על האורך.
סליחה נוספת מגיעה מצד איכות התמונות. בשל מקום הישיבה שלי, הרגשתי שזה ממש לא ראוי להוציא את המצלמה
הגדולה, אז צילמתי ממש בהחבא מהנייד}


בכל קונצרט נוסף שאני מגיע לשבת מאחורי הנגנים, אני מתלהב מחדש. יש שם קסם שונה מאד
מאשר לשבת באולם (מולם). הסאונד הוא אמנם ללא "ימין ושמאל", אך הוא חודר באופן מעורר במיוחד.
גם ככה בישיבה בקונצרט אני הרבה פחות "מודע", או רוצה בכלל להיכנס לתום האודיו פילי.
אני שם כדי לשמוע מוסיקה קודם כל, אחר כך את הביצוע הספציפי ולאחר מכן את כל השאר, סאונד,
טקס היציאה מהבית וכדומה.
אבל, כמו תמיד.. אני מקדים את המאוחר. הנה קודם, כמה מילים על הקונצרט אתמול, מי ניגן ומה שמעתי.

hifi2.JPG



במסגרת המנויים של הפילהרמונית השנה, אנו מקבלים לא מעט סולנים ומנצחים מן השורה הראשונה בעולם.
ראינו לפני כמה שבועות את ואדים רפין שניגן את הקונצ'רטו הראשון לכינור של ברוך והפעם
אנו מארחים את אחד הפסנתרנים המעולים והמדהימים שיש בתחום הקלאסי, כבר לא מעט שנים.
-אנדראס שיף.

שיף התמחה בעיקר בלחניו של באך השונים, אך הקליט לא מעט שוברט, מוצרט, סקארלטי, מנדלסון ועוד.
את תהילתו העולמית עשה כאשר עבר לחתום בלייבל ECM והקליט את כל 32 הסונטות לפסנתר של בטהובן באופן
משובח ורענן במיוחד. כמו כן גם ליווה את הסונטות לצ'לו של המלחין ולאחרונה אף הקליט בפעם השנייה את הפרטיטות
לפסנתר של באך.

אנדראס שיף -
שיף נולד בבודפשט שבהונגריה בשנת 1953, והתחיל ללמוד פסנתר כבר בגיל 5. משם עבר כמובן לאקדמיה על שם
ליסט, השתלם בלונדון והקריירה המוסיקאלית שלו פקדה בעיקר את לחניהן של מלחינים מהברוק, מהתקופה הקלאסית
והרומנטית גם כן מידי פעם. כאמור, הקלטותיו מ 2004 של כל ה 32 הסונטות לפסנתר של בטהובן הדהדו בעולם ושמו
הלך לפניו. אנדראס שיף ביצע מרתון ב 20 ערים שונות, ששם ניגן את המכלול כולו להנאתם של המאזינים בקהל.
את המכלול שניגן ב'טונהאלה' (ציריך) הקליטו והפיצו לאחר מכן ECM.
שיף קיבל בשנות הקריירה שלו ועדיין, פרסים רבים. פרופסורה של כבוד באקדמיות שונות לרבות זו שלמד בה (ליסט),
פרסים מיוחדים מבון על פרשנותו המיוחדת של הסונטות של בטהובן, פרסים על פעילותו בהקשר של לחניו של באך ועוד.
אחת מתשוקותיו החזקות ביותר של אנדראס שיף, היא מוסיקה קאמרית, אשר בה הוא מקדיש את מיטב שנותיו ואת
מירב שעותיו. הוא מארגן ומנהל פסטיבלים שונים של מוסיקה קאמרית ואף הקים תזמורת קטנה משל
עצמו "קפלה אנדראה ברקה". כיום ולמעשה מ 1999, אנדראס שיף שניגן עם מיטב המנצחים והתזמורות,
מופיע כאשר הוא מנצח ומנגן על הקונצרטים שלו בעצמו.

כך גם שמענו אותו אמש, באולם האודיטוריום בחיפה.
אנדראס שיף המחויך והעדין, ניצח על שלוש יצירות וניגן באחת מהן גם על פסנתר.

אז מה ניגנו?
הפתיחה "מנפרד" OP115 – רוברט שומאן
קונצ'רטו מס 3 בדו מינור לפסנתר OP37 – לודוויג ואן בטהובן
-הפסקה-
סימפוניה מס' 1 בסי במול מג'ור OP38 "האביב" – רוברט שומאן.

hifi3.JPG



יום שלישי, פעמיים כי טוב.
בכלל זה היה יום מדהים מבחינתי.. בבוקר הייתי בכמה מקומות מיוחדים מאד (על כך בקרוב) ובערב, הקונצרט
המדובר. אני מגיע די מוקדם, בעיקר כדי לבלות מעט זמן עם ידידי יצחק- מ'התו השמיני', שכבר מסדר דוכן אימתני למדי
לממכר דיסקים, במבואת האולם. האור מהבהב פעמיים כדי להזכיר לכולם שעוד מעט מתחילים ואני כבר פוסע לעבר
הרמפה הרחוקה שמובילה לכניסת התזמורת. מתיישב בהתרגשות וממתין לתזמורת שתכנס עוד מספר שניות אל
האולם לכיוון אחרון ולהתחלת הקונצרט.

הערב מתחיל בפתיחה "מנפרד" מעת רוברט שומאן המקסים.
הפואמה 'מנפרד' שנכתבה ע"י שומאן ב 1852, באה בעקבות כתביו של לורד ביירון והיא עוסקת בתופעות אל טבעיות.
זו אחת היצירות החזקות והמרשימות ששומאן כתב בחייו. לצערי כיום לשמוע אותה בשלמותה- זה מאורע נדיר, אך את
הפתיחה אפשר פה ושם לקבל בקונצרטים כאלו ואחרים. היא עוד לשמחתי נשמרה במאגר הרפרטואר הקלאסי
המבוצע. שומאן לא ניסה להיכנס לעלילה יתר על המידה, אלא להעביר למאזין את התחושה. שומאן התכוון שהמאזין
יגיב לאווירה ולאו דווקא לנבכי העלילה של הסיפור עצמו. שומאן, העיד שלא הקדיש מעצמו מעולם כל כך אהבה ותשוקה
מאלו שהקדיש לכתיבת "מפרד" וכך זה גם נשמע. אלמנטים מוחשיים של אווירה מעניינת ביותר, כל זאת בסביבה
רומנטית עם השראה פיוטית מכתבי העט כנראה. המבנה הוא קלאסי כמעט טהור, פתיחה איטית והובלה עיקרית
בנושאים מרכזיים באופן מלודי ומקסים במיוחד.
התזמורת כולה (כמעט) ישבה לנגן את הפתיחה ועליה מנצח אנדראס שיף המזדקן לעיתו והתופח (הקרס מהבירות
פשוט ענקית). הכול עם חיוך, עם התרגשות אך עם רוגע מדהים.
מעניין לשבת בתוכה ולהרגיש את התזמורת ששומאן קרא ליצירות הללו.
חברה, היו שם 8 קונטרבסים (!), טימפאני, 2 שורות של נשפנים וחבילה אדירה של כלי קשת, מכינור ועד צ'לו כמובן.
זו לא תזמורת של מאהלר, אבל היא היית גדולה יחסית וכך למעשה מבינים שעוברים בין התקופות. זו התקופה
הרומנטית ושם אולמות הקונצרטים גדולים וגדושים ויש יכולת וצורך בנגנים רבים.
אורך הפתיחה הוא 10 דק' (לא ס"מ) בסה"כ והם עוברים ביעף! ללא ספק ניצוץ חיובי ומרשים לפתיחת הקונצרט, כך לפחות אני הרגשתי. מן קרקע מוצקה ומחויכת ביותר למה שעתיד עוד להישמע היום.

hifi1.JPG



חלק גדול מהתזמורת עוזב את האולם.. ונשארו קצת יותר מחצי הנגנים , פסנתר כנף של סטינווי נדחף אל המרכז
במקום פודיום הניצוח ושיף נכנס בשנית אל המשך החלק הראשון של הערב.
"הקונצ'רטו השלישי לפסנתר של בטהובן" הוא גם אחד המיוחדים שלו, ואחד היצירות המיוחדות ביותר שהתקופה ההיא
ידעה בכלל. בטהובן כתב את היצירה הזו בסולם מינורי וזו היצירה הסימפונית המינורית הראשונה שכתב אי פעם.
שלושת הקוצ'רטים הראשונים של בטהובן לפסנתר נכתבו בהשראת הגדולים שכתב מוצארט כמובן. אך עדיין עם
שמירה על האופי והתעוזה הבטהובנית. השלישי הוא כבר משהו כמעט אחר.
הוא עדיין מוצארטי מעט בהוויה ובקווים הכללים, אבל הוא כבר בטהובן לגמרי! הכוחות הפועלים שם, הרומנטיות
הנפלאה של החלק השני, התחכום והמעברים בין הנושאים, אדירים ומרשימים.

אנדראס שיף נתן פה פרשנות עילאית לטעמי, שמעתי את היצירה הזו מאות פעמים והפעם שוב. אך בהתרגשות אדירה.
פירוק הפראזות מיוחד, הרגש באצבעותיו, ההפרדה של הנושאים ושל המעברים.נגינת הקדנצות- פשוט מקסים.
כאמור, שיף גם מנצח על התזמורת בין לבין. הנגנים אתמול ניגנו מצוין. ניכר שהם רוכשים לו המון כבוד והוא מצידו
מצליח להוציא "מהעלובים" שלנו המון אנרגיה חיובית.
זה לא דבר של מה בכך לנצח ולנגן את תפקיד הסולו בעת ובעונה אחת. אך בבטהובן הדבר קצת יותר קל, מכיוון שברב
הזמן שהפסנתר מנגן, תפקיד התזמורת די מינורי, כך שהוא יכול להתפנות אליהם מידי פעם.
השקעתו בלמידת היצירה מורגשת והיה נחמד לשמוע את הצד שלו בעניין, גם בעניין הליווי וגם כמובן על הקלידים
הלבנים והשחורים.
הפרק השני השקט והמרגש שביצירה שיף ניגן בדרמה מקסימה של איפוק עילאי. מבלי שאף אחד ירגיש, הוא לחץ על
הפדל השני בפסנתר, שבעקרון מחליש בחצי ווליום את המקלדת כולה וזאת כדי ליצור איזון מושלם בין תפקיד הפסנתר
והצלילים החרישיים של התזמורת עצמה. בטהובן בעצמו כתב שכך אמור להתנגן הפרק, אך כבר שנים שפסנתרנים
מתעלמים מהערה זו, אולי בגין אגו. הפרק השלישי הסוחף והמלודי הסתיים בקול תרועת בראבו מרחבי האולם!
מה שללספק מגיע לפסנתר הגדול הזה את כל התשואות שירעיפו עליו.

יצאתי אל ההפסקה עם המון רינה בלב, חיוך ענק מרוח על הפנים אך כל זאת לא לפני שאנדראס הנחמד נתן הדרן
בדמות נאמבר "באכי" אופיני. של כמה דק' קלילות שזומזם על שפתותיהם של חלק מהאולם ביציאה אל המבואה לעוד קפה.

hifi4.JPG



הפרק המסיים של הקונצרט היה מרשים במידה רבה, בדיוק כפי שהחלק הראשון השאיר אותנו.
הסימפוניה מס 1, "האביב". התזמורת כולה נכנסה לאולם שוב ומילאה את הכיסאות.
שומאן עד לאותה יצירה כתב שירים רבים, לחנים קאמריים, את יצירותיו לפסנתר סולו כמובן ועוד, אך לאחר שהתחתן
עם אהובתו קלרה וויק השתנה משהו באופיו והתחילה תקופה סימפונית מצידו בנוסף. אחר הקשבתו לתשיעית הגדולה
של שוברט, הלך שומאן וכתב את הראשונה שלו ביומיים בלבד שלאחר מכן, תזמר אותה בשבועיים תמימים.
מהירות שיא זו, הביאה סימפוניה גדושת מלודיה, ניואנסים, מעברים ותחכום בטמפו ובתזמור מעניין.
שיף עולה על הפודיום שוב מול התזמורת הגדולה, שפרוסה לפניו וקול התרועה מכלי הנשיפה פותח את היצירה.
שוב הרוגע, הרעננות והביטחון העצמי של אנדראס החביב- מביאים את היצירה לזרום, את הסאונד להיות גדול,
מרגש ומפורט כאשר צריך. הוא ניצח על כל הערב ללא שום פרטיטורה לפניו וניכר בתנועותיו שהוא "חי" את המוסיקה.
הוא נותן מצד אחד לנגנים להביע את ריגשם ואת תאוותם המוסיקאלית בחלקים השונים, עם סימונים עדינים מצד לצד
לכניסות הסקשנים השונים מצידו. בסימפוניה הזו, בכמעט כל זמנה, הטימפאני מנגנים כמו מתופף במוסיקה מודרנית
ולא רק כדי להתחיל ולסיים קרשנדו חזק. אלא הטימפאני (כאשר ידוע שמנגנים ממש תווים ולא רק כליווי הדגשי) נשמעים
לכל אורכה של הסימפוניה. במקרה הם גם היו ממש לפני (גאוגרפית) כך שאת המיד בס המקסים שלהם, הרגשתי
תחת עכוזי לכל אורך הערב.
ארבעה פרקים קלאסיים, שעוברים בין פתיחות רבות, זמנים, ונושאים גדושים. נשמע כאילו שומאן פתח את היצירה 20
פעם לכל אורכה, אך הכל שזור ביופי מקסים. אנדראס שיף ללא ספק הצליח לנגן אותה יחד עם התזמורת שלנו באופן
מפתיע לטובה. עם המון רגש, עם המון מלודיות ובסאונד מעולה, כאשר אני שומע את המוסיקה מתוך מושבי הנגנים
באופן כמעט מיידי וללא חולאות האקוסטיקה שהאולם מוסיף בישיבה בו.

כולי תקווה שמר שיף יגיע לארץ הרבה יותר תדיר, ינגן וינצח כאן באופן קבוע. הוא ללא ספק אחד המוסיקאים הטובים
ביותר שיצא לי לשמוע לאחרונה באולם הקונצרטים או בהקלטותיו המשובחות.
הוא רענן ושונה מכל היתר והמוסיקה המתנגנת תחת ידיו או שרביטו מעוררת את הדמיון והתשוקה למוסיקה בכל פעם
ופעם.

אביעד. (F)




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות