שלום לכם,
בקצרה רוצה לספר לכם על התרשמותי מהאלבום החדש של גידי גוב.
מילה אחת לפני. בעבר הייתי רוכש כל אלבום ישראלי שיוצא לכל חג, ראש השנה, פסח. טו בשבט הכל היה אז לגיטימי. ואז משהו בהרגלי הצריכה שלי השתנה. אני חושב שנקודת המפנה היתה דיסק הקבלה של ארכדי דוכין, אפרופו שינויים בהרגלי הצריכה. עכשיו אני מצמצם את עצמי לדברים שמעניינים אותי באמת, תוך שאני מפרגן בעיקר לפרויקטים בהד סטארט ודומיו.
לאלבום של גידי גוב ניגשתי בחששות רבים.
אני מאוד אוהב אותו. אני חושב שהוא זמר מעולה, חכם ונאמן לעצמו. בקריירה היפה שלו דאג לעשות הכל ובלי רעש גדול. האלבומים של תחילת הדרך (רכטר) מעבר לרוק (פוליקר, אולארצ'יק) חנייה בלילה גוב תוך הצדעה לסטנדרטיים העבריים והמשך באלבום ג'אז (רנרט), ואז הגיעה הפתעה - דיסק עם עמיר בניון. לא מומחה בתחום, אבל נראה לי שלא זכה להצלחה, בשום מדד. גם בסיבוב ההופעות שליווה את יציאת האלבום היה ברשימת השירים בדרך כלל רק שיר אחד או שניים מהאלבום.
חששתי שהפעם גידי גוב, אחרי הפסקה של עשור, ימשיך את הסינדרום של אריק אינשטיין באלבומים מאוחרים שלא עמדו באותו הסטנדרט של הקלאסיקות.
אז לעסק:
זה אלבום טוב מאוד, שהולך ומשתפר מהאזנה להאזנה. הכיוון הכללי של האלבום מאוד מזכיר לי את מה שעשה Raising Sand לרוברט פלאנט (ואח"כ לטום ג'ונס, רוזאן קאש ולעוד רבים וטובים), וזה לשים אותו באיזור נוחות עטוף בכל טוב.
על ההפקה באלבום חתומים יובל שפריר וערן ויץ. ערן גם מנגון ברוב הכלים באלבום. לעיתים זו גם אחת החולשות של האלבום שסובל קצת מחוסר תעוזה בסיסי, גם ביחס להפקה הצנועה. לפעמים נראה שהמוטו של ההפקה הופך להיות הסיפור המרכזי באלבום ולא גידי גוב.
בנוסף חולשה נוספת היא בחלק מהשירים. שיר של יהלי סובול - יום אחד בשמש, מציג את גידי גוב כרוקר חלוש ו"ערב סתיו יפה" בלחן חדש של חמי רודנר, הוא סוג של שינמוך ללחן נוסף של השיר הזה שיצא באלבום "רגעים" של אריק ופיטר רוט.
מעבר לנקודות האלו - מדובר באלבום מעניין, נוגה וכהרגלו של גידי גוב, חכם ומעורב.
הרצועות הבולטות והמוצלחות ביותר ממקומות בארבעת השירים הראשונים שיוצרים רצף מהנה וזורם.
בהיבטי סאונד , אין לי מושג. לי זה נשמע אחלה.
אני ממליץ בחום וגם על קודמו "בקצה ההר".
שנה טובה
נמרוד
