גם ביום השני הספקתי ממש לצפות רק בשתי הופעות.
הראשונה של ריקי לי ג'ונס שרצה במקביל למנו קאצ'ה.
הגב' ג'ונס לא שרה ג'אז, היא יותר singer-songwriter פולקית כזאת של סוף שנות ה- 70 אך חזרה לפעילות לאחרונה עם אלבום חדש ונדמה לי שהיא זרקה משהו לגבי הוצאת עוד אלבום.
לג'ונס תמיד היה קול מנקב, והיא תמיד נהגה להשתמש בו בברוטליות משהו. עכשיו עם השנים כשקול שלה הפך קצת יותר מעושן זה נשמע אפילו יותר טוב. וכשאתה שומע את זה בלייב ולא הקלטות ומאסרטינג מעפן של שנות השמונים אפילו טוב עוד יותר.
מפתיע אותי אם מישהו שמכיר את ריקי ולא מופתע מהתוכן יהיה מאוכזב מההופעה. היא היתה עבורי מעבר לציפיות.
(מי שלא ממש מכיר וציפה להופעת ג'אז מן הסתם לא ימצא את מבוקשו, לכן היו הרבה שעזבו באמצע)
היא הופיעה רק עם גיטריסט (שמדי פעם ניגן עם קשת על הגיטרה ונתן feel מגניב של כלי קשת) ועוד כלבויניק שניגן על כל שאר הכלים על הבמה (תופים, גיטרות, כלי הקשה, כלי מפוח כלשהו וכו'). העובדה שהם היו שלושה יצרה הופעה אינטימית למרות שהם הופיעו ברחבה הגדולה ביותר.
את מרבית השירים ג'ונס ביצעה על הגיטרה, את חלקם מול הפסנתר.
שיט קוראים לי, אתן את ההופעה השניה יותר מאוחר (בכל מקרה כבר קראתם עליה
).
