כמו הרבה דברים, את
agnes obel, גיליתי במקרה תוך כדי לילה של שיטוט בטיוב.
למעשה נכנסתי בטעות לקליפ שלה, אבל איך שקולה בקע מהרמקולים, ידעתי שנפלתי לעוד אחת עם קול מיוחד הרמוני,
וכן, עם קצת גוון מעושן בקול- הגוון שאני מת עליו. שרה בפשטות, בלי מניירות, ועם המון רגש בשירה ובליוי נגינת פסנתר וזהו.
יש משהו טהור ונקי כזה בשירה ובנגינה שלה. התאהבתי ורצתי לקנות את האלבום.
Obel, זמרת/יוצרת דנית ילידת 1980. גדלה בבית עם אימא משפטנית אבל מוזיקאית חובבת ואבא חובב מוזיקה, שבין היתר היה אספן של כלי נגינה. Obel שהמוזיקה מלאה את הבית, התחילה לנגן פסנתר בגיל מאד צעיר, ולמעשה מאז לא נפרדה ממנו. כבר בגיל 8 היא הופיע כזמרת עם להקה מקומית בקופנהגן. תוך כדי לימודי מוזיקה, היא מתחברת למפיק מקומי שעוזר להתפתחות של אובל, אבל את הדחיפה הגדולה ההיא מקבלת ב- 2005, כשהיא עוברת להתגורר בברלין ומרגישה שזהו מקומה ליצור מוזיקה.
ב 2010, מפרסמת Obel את אלבומה הראשון (והיחידי עד עתה)- Philharmonics.
מומלצת ההוצאה המאוחרת של האלבום של -
PIAS, הוצאה איכותית והכוללת עוד 5 שירים שלא הופיעו באלבום המקורי.
האלבום זוכה לביקורות מוצלחות וגם מסחרית, הוא מתגלה אט, אט. Obel, כותבת ומייצרת את כל החומר שלה בעצמה. יש בשירים שלה, משהו מלנכולי אבל עם צלילות ורוגע מחבקים/מלטפים, המתאימים לשעות הלילה של סוף היום.
היום, Obel עובדת על אלבום חדש, ממתין שכבר יצא...
מקווה שתהנו...
