בדרך כלל זה לא קורה לי הרבה (שנשפך מביצועי להקה משמיע ראשונה) אבל אני ממליץ מאוד על הדיסק החדש של OPETH לכל אוהבי הז'אנר.

הדיסק החדש HERITAGE באמת שונה מהדיסקים האחרים של הלהקה.
אין בדיסק הנ"ל את שירת הגרוולינג (דרך אגב למרות שהלהקה מנגנת מופלא, לא התחברתי לשירה בדיסקים האחרים שלהם). אבל כאן, זה אחרת. כנראה הטאץ' של WILSON עושה משהו.
הדיסק הוא טוויסט שונה מהדיסקים האחרים. יש כאן מלודיה ויצירתיות בנגינה.

דרך אגב, ברשת יש את התמונה של הדיסק אבל השירים הם אחרים (מזויפים), לא של הלהקה.
תנסו למצוא ולהאזין לטרקים האמיתיים שקיימים בדיסק.

בבוקר שמעתי את הטרק FOLKLORE (רצועה 9), עשה לי את היום.

לוני,

בתור אחד שמשוגע על Opeth עוד מהאלבום הראשון שהם הוציאו (Orchid),
אני יכול להגיד לך שמלודיה ויצירתיות בנגינה היו תמיד בלהקה הזאת, בכל אלבום.

ברור שיש המון אנשים שאוהבים מטאל שה-Growling מפריע להם מאוד,
אבל מי שיכול "להתעלות" מעל זה, יכול לקבל מוזיקה ומלודיות מדהימות גם ב-Symphonic Black וגם בחלק (קטן יחסית) מלהקות ה-Death וה-Doom.

נ.ב. 1
זאת לא הפעם הראשונה ש-Opeth מוציאים אלבום מופת נקי מ-Growling...
את Damnation אתה מכיר?

נ.ב. 2
זאת גם לא הפעם הראשונה שסטיבן ווילסון מעורב בהפקת אלבום של Opeth...
הוא כבר עשה את זה בחלק לא קטן מהאלבומים הראשונים של הלהקה.

מכיר ויש לי את הדיסק DAMNATION .
דיסק מעולה.

לפי דעתי מתי ש-WILSON עובד קצת עם הלהקה, הסינגלים (השירים) שלהם נשמעים יותר מעניינים. כך גם בדיסק של DAMNATION .

בועז כהן כבר כמה ימים מריץ בתוכנית שלו את האלבום.

באמת להקה מעולה, האלבומים הלא מלודיים שלהם "כבדים" מדי בשבילי, את Damnation למשל דווקא ממש אוהב...

יובל,

אני מבטיח שלא תתאכז מהדיסק הזה.
אני כבר התמכרתי עליו.
אני חושב ומאמין שזה אחד הדיסקים מהטובים ביותר ששמעתי לאחרונה בסגנון הרוק.

שומע אותו כרגע ב http://grooveshark.com/#/album/Heritage/6670322
באמת אלבום מעולה.
לא להאמין שלאותה להקה יש אלבומים "כבדים" (עם growling למינהם) שאני לא מצליח לשמוע אפילו חצי דקה

יופי של המלצה!
תודה,
יובל

היתי בהופעה שלהם ב2002 או 3? בארה"ב עםParadise Lost בתור להקת חימום,היה מדהים!חוץ מה
growling
פשוט מנגנים רוק איכותי

מדובר בסה"כ בדיסק השני בסגנון, כאמור Damnation היה הראשון.
לי זאת הייתה הפתעה כי הסגנון האחרון שלהם הכי רועש (לא בהכרח כבד) ופחות מוצלח לדעתי, כמובן לא מתקרב לדיסקים הראשונים שהם הוציאו, כולל Orchid.
הדיסק הזה שונה מאד מ Damnation ובעצם כמעט מכל מה שהם עשו עד היום, הוא הכי מגוון בסגנונות כולל פיוג'ן עם קצת אתני ועוד כל מיני.
אני אישית מעדיף אותו על פני החומרים האחרונים שלהם שלדעתי כבר איבדו את הכיוון.
בכל מקרה, ה masterpiece מבחינתי היה וימשיך להיות Morningrise (למה אין כאן ורד שחור ?)

סטיבן ווילסון הוא דמות מבורכת ואת תרומתו (וחתימתו) ב Black water park מרגישים בלי להתבלבל.