ברקצ כתב:
עד לאחרונה התייחסתי בסנוביות מסויימת לאותו ברנש, שנולד ב1678 ונפטר ב 1741. המוזיקה שלו היתה קלילה מדי. מוכרת מדי ומושמעת לעייפה. סוג של מנה ראשונה מוקצפת למנות העיקריות של התקופה הקלאסית והרומנטית. והביצועים ? גם הם תרמו לכך. איכשהו לבצע את יצירותיו של הברנש המופלא הזה כאילו הן יצירה של בטהובן או ברהמס, כמו שעשו תדירות חברי הכנופייה היהודית (פרלמן צוקרמן וכו'), הוציא מהם את כל המיץ.
בקיצור . נעשיתי מכור. וויוולדי בביצוע איל ג'ארדינו ארמוניקו. רצתי ליו טיוב לחפש קטעים. ונצלתי את הביקור האחרון בלונדון לרכוש כמה דיסקים (בארץ כנראה כבר לא מייבאים אותם).
בקיצור - אהבה חדשה.
הי, ברקצ!
גם אני הייתי בדיוק כמוך, ומסיבות דומות
גם אני אוהב את איל ג'ארדינו ארמוניקו, מאוד, אבל את ארבע העונות שלהם טיפה פחות.
את ארבע העונות אני מעדיף בשתי ההקלטות של פאביו ביונדי, הראשונה ב-Opus 111 והשנייה, העדיפה אפילו יותר, לטעמי, ב-וירג'ין.
לטעמי, ההברקות הגדולות יותר של ג'ארדינו בויואלדי הן ב-4 הדיסקים של קונצ'רטי דה קאמרה, שמהם הראשון הוא, לטעמי, המוצלח ביותר, במיוחד הקונצ'רטו "La Notte".
עוד דיסק שגרם לי לשקול מחדש את עומקו של ויואלדי היה
http://www.mdt.co.uk/MDTSite/product//ACC9181.htm (לא כל הדיסק ויואלדי, אבל... איזה עומק!).
גם סאונד מצויין, דרך אגב, שמאתגר את יכולות הבאס של המערכת...
ועוד דיסק נפלא, לטעמי: מייקל צ'אנס ב-DG Archiv, כבר פחות יציב ממה שהייה פעם, אבל נוגע ללב ב-ניסי דומינוס, סטאבאט מאטר ו-סאלבה רג'ינה, עם טרבור פינוק וה-אינגליש קונסרט (מוניקה האגט מלווה אותו בויולה ד'אמורה בקטע נפלא ב-ניסי דומינוס).
תיהנו!
עמיר
