פורסם: 25/11/16 13:42 ע"י eyalp


'- שרף אורנים.jpg



לפעמים נותרים משפטים, קטעי שירים, שמהדהדים שוב ושוב, בתוכן ובאופן בו הם מובעים/ מושרים/ מנוגנים. לאביב גדג' יש רבים כאלו. לא שהם אינם מהווים חלק מהותי מהשיר הכולל, אבל עדיין, הם נותרים גם כעומדים בפני עצמם. לכאורה רק מתוכם , מהרגעים המרוכזים הללו, אפשר להעיד על היצירה הנהדרת, יוצאת הדופן, של גדג'.

למשל ב 'שרף אורנים' הרצוף בתהיות קיומיות, ביקורתיות, או בכמיהות- "למה העגל רץ אל הלהב"? שר גדג' בגוון של סלסול תפילתי. "אמא, אמא- האם את עוד שומעת אותי? האם את עוד אוהבת אותי"? עם ליווי קולות נשיים חוזר (אמו של גדג' נפטרה כשהיה בן 12) ו "האם המסכה היא הפרצוף האמיתי?". או ב 'כל החומות הגבוהות'- "הלכתי אחרי קסם זול, פולחן של צער וספק/ אבל אני לא מתחרט... כל שקר שאמרתי היה אמת.. הלכתי לסוחר הרגשות, גם לי מגיע להיות מאושר, גם אם זה רק לכמה דקות". 'מוזיקה היא פצע'- נפתח ב "נאומי ניצחון נשמעים כמו תפילה לעזרה/ השדה יפה ועיוור וליופי אין סיבה".

ויש עוד ועוד.. כל אחד יכול לדלות מתוך עיניו או מבטו שלו.

הנושאים ב 'שרף אורנים' אינם שונים במהותם מהתמות המאפיינות את שיריו של גדג'- שבירות האדם, חולשתו, משברים, כוחניות ואכזריות, כמיהה וגעגועים, בדידות, ריקנות ופחד, התמכרות לטקסים למקסמים ולמרקחות למיניהן, תהייה אחר האמת שמאחורי המסכות, חוסר אמון והרסנות. עם זאת ברוב המקרים התכנים , גם אם מתריסים וכועסים, נעטפים באהבה ורגישות, או בסוג של תסכול מייאש, אף פעם לא בציניות (אלא כשמדובר בפרודיות על שמחות ממוסחרות והילולות וכו'..).

את האלבום הנוכחי הוא מסיים בחזרה על המילים- "האוויר מתוק והשמים פתוחים, ואני לא לבדי, אני לא לבדי". האם מדובר באופטימיות? לא ברור לאן היא מכוונת, כי קודמות להן המילים- "כל החיות באות לשתות מהפצע שלי" (משפט שמופיע כבר קודם ב 'מעין'.). לא ברור אם התחושה שאינו לבד היא עם אלו החיים, או עם המתים, אם "אני קרוב עכשיו, כל כך אמיתי" מתאר התקרבות למגע עם קיום אמיתי ואותנטי של חיים, או של אבדון.

נראה שכן מדובר באמת של קיום. גדג' רואה כוח בהמשכיות- "כמו ברק שכלוא בבקבוק/ הייתי חזק גם כשהייתי שבור/ והמשכתי לבעור גם כשהייתי כבוי" בשורות קודמות. זהו מסר של תקווה, לא של חידלון. הדואליות המתוארת כאן מופיעה גם ב 'כאבי גדילה', שיש בו מצד אחד שורות כמו- "רק עוד קצת כאבי גדילה, אלה רק דמעות שמחה", ו "הכול צומח, שולח שורשים", למול- "אותך כבר אי אפשר לתקן" ו "אתה בטח כבר עייף" ו "איך דבר כל כך נצחי יכול להיגמר".

ההתייחסות עד כה היא לטקסט, אבל הוא מובא דרך מוזיקה פנטסטית. גדג' לא מרפה. יש לו אכן תיבת נגינה, והוא משחרר יצירת מופת נוספת. נראה שהשירים מתבשלים לאט, מתפתחים לאורך זמן טרם שיוקלטו. הוא ככל הנראה מחושב מאוד. המוצר המוגמר שלם, לופת. כל השירים מצוינים, אבל יש שיאים בולטים - למשל הרצף בלב האלבום של 'שרף אורנים', 'נשמות מנייר' הקצבי שלאחריו , ו 'כל החומות גבוהות', המתחיל ומסתיים במפוחית של אהוד בנאי.

הרבה אנשים חברו לאלבום הזה- שפע כלי מיתר ונשיפה עם רננה נאמן, מאיה בלזיצמן גליה חי, ועוד, מארק אליהו בקמנצ'ה וסאז, שלומי שבן בפסנתר ב 3 שירים, אהוד בנאי כאמור במפוחית בשניים, קולות ליווי של רות דולורס וייס הילה רוח, מאיה בלזיצמן ורננה נאמן. ארז מונק בכלי הקשה.

להרכב הדי קבוע של גדג' הכולל את רון בונקר בגיטרה (יוצא מן הכלל כרגיל), אביב ברק בתופים, יהוא ירון בבס (ובוריס מרצ'ינובסקי בהופעות, כאן לא השתתף), נוספו כאן בנו הנדלר בבס וגדי פטר בתופים. הסה"כ בהפקת גדג' עצמו, מתוזמר נהדר, מדויק, שופע מאד.

זהו אלבום הסולו השלישי של גדג', אחרי אלבומי אלג'יר, ולאחר 'תפילה ליחיד' ו 'ילדים של מהגרים'. אם לפעמים שומעים הכרזות על 'מותו של האלבום' בעידן הנוכחי, 'שרף אורנים' הוא מאלו שמוכיחים אחרת. אלבום נפלא המופיע כיצירה שלמה, שהמארג שלה עשיר ומגוון מאוד, וחותמה מובהק.






hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות