אתמול ישבתי בשיחה ואחד האנשים סיפר -
"ב-33' איך שהיטלר עלה אמא שלי עזבה את גרמניה לישראל".

זה גרם לי לחשוב על אלו שמייד עזבו את גרמניה\אירופה ואת אלו שנשארו.
[מצד אבי אני צאצא לאלו שנשארו].

יש אפיזודות בחיים שגורמות לך לתהות "מתי להתחיל לצעוק", או מתי לנקוט פעולה דראסטית יחסית.

ניסוי ביהביוריסטי מפורסם הושיב אדם למבחני קבלה לעבודה בכתב בין קבוצת מועמדים כמוהו.
שאר המועמדים היו שתולים. כולם ישבו וכתבו. מתישהו החל לעלות עשן במקום במה שדימה תחילתה של שריפה.
המועמד הרים את הראש ובפרוש הפגין חשש, אך כל השתולים זרקו בתורם מבט אדיש ומייד חזרו למילוי הטפסים.
רוב האנשים בניסוי חיקו את התגובה הסביבתית של השתולים ופשוט התעלמו מהשריפה שפורצת מול עיניהם.

מבין אלו שעזבו את אירופה היו עשירים ועניים, ציונים ושאינם וכו'. האוכלוסיה הייתה מגוונת
וכך גם המניעים והסיבות, עבור חלק היטלר נתן את המניע היחידי ולחלק הייתה חסרה רק 'דחיפה'
קטנה או עילה בדרך החוצה.

יש מגוון דרכים שסטטיסטית מסייעות לשיפור סיכויי השרידות - מזון בריא, רכב בטוח וכד' :

בחורה הולכת ברחוב בודד בלילה, דמות מתחילה לצעוד ולהתקרב מאחור.
מתי כדאי לבחורה להתחיל לרוץ ? מתי כדאי לה להתחיל לצעוק ?
לכאורה - רק מרגע שהדמות הניחה עליה יד.
מעשית -

אהבתי את הנושא , קבל לייק גדול.

אני רק יוסיף (על סמך ניסיון אישי) שלפעמים אתה יודע שלקום וללכת זה הדבר הנכון .... אבל לא עושה את הצעד!!!
למה ?
חשש
פחד
אי יכולת כלכלית או חברתית (כגון לא להשאיר אבא לבד מאחור)
עצלנות לשמה
ועוד ועוד....

אני מאמין שיום אחד שילדיי יגדלו אני יעשה את הצעד .... לפחות זה מה שאני מספר לעצמי....

פעם אבות אבותינו כבר עשו את הצעד. אבל להם, במיוחד אחר בר כוכבא לא הייתה ברירה כ"כ. ומה התוצאה ?
הרבה יותר קל לעשות סדר כאן ...

הייתי עושה ומשיג הרבה אם לא הייתי עצלן