התקליט הראשון בסדר גמור, ויחסית לטינופת שהגיעה עליו ההדפסה דווקא די טובה.
כשניקיתי את השלישיה שמתי לב שהשלישי מאוד "רוקד" אז נראה כשנגיע אליו (לא עכשיו, צריך ללכת אז אספיק לשמוע רק את הראשון).

מבחינת מוזיקה נראה לי שיותר אהבתי את הקודם.
גם מבחינת סאונד, זה נשמע לי מאוד "דיגיטל" (לא הורדתי את הקבצים אגב מבנדקמפ) למרות שההדפסה טובה כאמור.

אבל מה שמטריד אותי זה משהו אחר.
כשהם אומרים "deep modern jazz from Japan", הכוונה לג'אז מודרני ועמוק? או לג'אז מודרני בצורה עמוקה?

טוב, אז העטיפה הגיע מכווצ'צ'ת, התקליט הראשון והשלישי קצת עקומים, אבל שלושתם מנגנים בסדר גמור גם אם המחט עובדת יותר קשה על המישור האנכי. הדפסה סה"כ טובה, חוץ מסריה אחת באחד הטרקים בצד השני של התקליט השני אין בכלל פופים מורגשים.

מבחינת המוזיקה, בסדר אבל לא להיט כמו המוצלחים יותר של האוסף הקודם, התקליט השלישי יותר מצא חן בעיני (והיה שם קצת חיבוק עצים איפשהו ).

דווקא מהמוזיקה (ששמעתי בקבצים של בנדקמפ) של האוסף הזה די התלהבתי. אני חושב שהאופי הסול-ג׳אזי שלו יותר קרוב לאלבום השני של הספיריטואל (הכחול) ששונה מאד בעיני מהראשון (האדום). בכלל, לא היה לי מושג שהיה ביפאן כל כך הרבה יותר מסוכריות האזניים של שלושת העכברים העוורים וכמה פסנתרניות שבריריות.

עכשיו אני מחכה ש-Vinyl Flat ישלחו לי חשבונית .

ספר איך זה אחרי שתנסה

לא חראאם!

solo bass (כמעט)

אז עכשיו אני שומע את הראיונות של לסטר יאנג מהקופסא של הקלטות האולפן. יש שם מלא קטעים משעשעים בעיקר בראיון הראשון שבו הוא שפוך לגמרי (וגם המראיין לא לגמרי צלול). בשני, שבו הוא מצליח לשמור על הפה שלו, אהבתי את הקטע שהוא נשאל על מי הוא אוהב מבין הטנורים הצעירים (שזה כולל את קולטריין ורולינס) והוא עונה שהוא לא ממש יודע וכולם נשמעים לו אותו הדבר כי כולם הלכו לג׳וליארד ולמדו אצל אותו המורה.

מי שעשה את הרימסטר הזה ראוי לצל״ש. כל כך מאוזן, טבעי ונכון. וכבר אמרתי שההדפסה ברמת AP. בלי להגזים, זה אחד התקליטים היותר מרשימים אצלי באוסף. בין הישראלים אולי רק סוף עונת התפוזים (הדפסה מקורית) מתחרה בו. מסתבר שיש גם מספרים סידוריים על הגייטפולד הנפלא הזה (שלי 046).



אה, ועכשיו הגיע השליח עם הויניל-פלאט. אני הולך לגהץ את ה J-Jazz.