כמה תקליטים חדשים הגיעו לשולחן המערכת...
אחד מהם הוא של יוקו מאבוצ'י טריו, בהוצאת יארלונג...
סטיב הופמן, בני גרודמן ועוד ועוד שותפים בהפקת התקליט המדהים המטורף והנהדר הזה.
מוסיקה - ג'אז מגניב, טריו פסנתר תופים ובס, בהקלטה שקטה ואחת המדהימות והחיות ששמעתי מעודי.
תקליט בודד ב 45RPM, ושווה פי 3 מהמחיר שלו.
לינק לאתר שלהם - https://www.yarlungrecords.com/product/yuko-mabuchi-trio-vinyl/

השוואה בין זרועות ראשים, סתם כי בא לי....

Dunavector 507mk2 וORTOFON ANNA
סאונד גדול מאד, בס עמוק, יורד נמוך מאד, גבוהים חלקים ופירוט משגע, אך לא בפוקוס במיוחד על הנושא הספציפי. הפרזנטציה מאד רחבה ועמוקה, והבס לפעמים יכול להיות קצת רפה, אך לא בומי במיוחד. סה”כ תחושה חיה ונכונה, בעיקר מאוזנת ושקטה. הפסנתר מאד גדול ומרגישים טימבר של עץ סביב הקלידים ולא רק אצבעות מקישות. התחושה מלאה וטובה, כאשר יוצאים מסוף התקליט בהרגשה שהסט מצץ כל פיפס ממנו אך ללא שום עייפות או עיוותים. כמעט מושלם.

THALES + SUMILE -
תחושה הרבה יותר קצבית, יש גוון גרוני עם הידוק מאד רציני במיד בס. פאנצ’יות, אך קצוות טיפה חתוכים מלמטה. יורד פחות עמוק מהקומבינציה הראשונה, אך מצד שני הרבה יותר “תוקף” ומי שאוהב סאונד יותר “ארגסיבי” (לקחת את המילה הזו בקונטקסט בבקשה), אז פה יש יותר אודיופיליה לשמה.
תחושה יותר של תערוכה. הגבוהים טיפה מתכתיים אבל יש יותר תחושה של “פירוט” ושל טוויטר.
פחות חלק מהאנה עם הדינווקטור, אבל מצד שני יותר LIVE וויויד. לא בטוח מה אני מעדיף, אני מניח שהסט הזה יותר “מרשים” בהתחלה, ובתקליט כזה שמיועד “לסאונד” ופחות לשמוע מוסיקה ממש… אז יש פה התאמה טובה, אבל באובראול, אני חושב שאני אולי מעדיף את השלמות של הסט הראשון.

IKEDA + TOP WING- BLUE DRAGONן. (EAR 912)
טוב, פה המצב קצת יותר שונה, אם השניים הקודמים הגיעו מאותו הפונו סטיג’, ויש דברים שחפפו למרות השינויים הרשומים לעיל, פה גם הפונו שונה יחד עם הזרוע והראש = מערכת שונה לגמרי, למרות שהפטיפון דומה.
הפירוט פה מטורף!, אבל הוא לא בפרונט. זה מאד מיוחד לשמוע איך מצילות נשמעות טבעיות דרך הסט הזה, ולמרות שהוא נוטה קצת להיות בהיר (למרות השפופרות) דרך האיקדה, הפרזנטציה כולה די מאופסת. יש הרבה פחות תחתית לסאונד (אבל אין מה להשוות מול ה CH… גם אם הפונו ב-912 הוא אחד הטובים והשקטים ששמעתי!) הסאונד יוצא יותר “רגוע”ת משהו כמו א’ לה טייפ, עם פאנצ’יות במיד וחמימות מסוימת במיד בס, אך הוא עדיין יותר דומה לסומילה עם התאלס מאשר הדינווקטור עם האנה.
הפסנתר כאן נשמע טיפה פחות מלא, ועם פחות בודי מהאנה ושומעים יותר קלידים מאשר קונצרט גראנד מנגן. סה”כ סט מאד מאד מעניין עם תחושה קצת אחרת מהשניים האחרות, אבל אני מתפתה להגיד שזה בעיקר הבלו דראגון והטכנולוגיה שלו שהיא מישמש של MM ו MC… אז יש המון דרייב, אבל עם פירוט ומהירות פנומנאלית של MC… עם חמימות וחלקות שכמעט אין להשיג משום ראש אחר היום.
ה 912 נותן פה גם את התחושות שלו כך שהשילוב מקסים במיוחד…

תודה על השיתוף

מניסיון עבר במערכת שלך, ובלי ששמעתי אף אחד מהשילובים הנוכחים
הייתי לוקח כל אחד מהם בשיטה האודיופלילית של ״אן דן דינו״....

כמו לבחור בין גלידת שוקולד מריר, בלגי או שוויצרי בלג׳נדה

מחזיר ביפנית (בזהירות.. לא ממש נגריה אבל זה ג׳אז מורכב למדי. זי יאהב):




יודעים (או לפחות ידעו בשנות השמונים) להדפיס ביפן, אין מה לדבר.

למי שחשב שג׳אז יפני זה רק נעים לאוזן וטכניקה בלי השראה - Think again !

כבר חשבתי מהמשפט שזה יהיה חופשי מידי בשבילי, אבל על פי הבנדקמפ דווקא נחמד.
על איזו מדיה מומלץ ללכת? (דיגיטל, סידי או השלושה תקליטים?)

אני שומע את ה-flac (כלול) עד שהתקליטים יגיעו .

היום הגיעו אלי דיסקים מהחברה של אופיר. אפילו קיבלתי חתימות בלי שביקשתי. כרגע :

תתחדש, הזמנת את כל השלושה של רוקסי?