2018 לקראת סיום עם סיכום של הרבה מוזיקה. מהם אלבומי השנה שלכם?
כמה תופעות מעניינות מסתמנות בתקופה האחרונה. למרות ירידה מסוימת בכוחה של הגיטרה, היא תופסת במה מכובדת דווקא אצל נשים. בפסטיבל All Points East בלונדון השנה, בלטו סנט וינסנט (אנני קלארק), וקורטני בארנט בהופעות מעולות. שתיהן בגיטרה ושתיהן מנגנות מצוין. לינדזי ג'ורדן, תחת שם הבמה Snail Mail, הוציאה בגיל 19 אלבום בכורה שעשה הייפ. גם היא בגיטרה. בארץ זו שני פלג, שמנגנת ועושה רוק מצוין.
תופעה נוספת היא מיעוט בלהקות או הרכבים חדשים בולטים. אמנים מעדיפים להתפתח עצמאית כשהם מלווים בנגנים קבועים או מתחלפים, או להיפרד מהרכבים, בלא שיהיו מוגדרים כלהקה.
הרבה אמנים ותיקים, ממשיכים להוציא מהארכיב עוד ועוד הקלטות. כך ניל יאנג, עם Songs For Judy , למשל, או בוב דילן בסדרת הבוטלגים האינסופית, עם אלבום מס' 14- More Blood, More Tracks (ברור לאיזו תקופה מכוון, כן?). הארכיב של דיוויד בואי תרם שתי הוצאות של הופעות חיות, האחרונה של ההופעה בגלאסטונברי ב- 2000.
ווילי נלסון הלך בעקבות דילן והוציא אלבום מחווה לפרנק סינטרה- My Way . יצא לו טוב.
ולאלבומי השנה לטעמי-
בהיפ הופ/ראפ/סול יצאו כמה מצוינים-
Drake- Scorpion
Noname- Room 25
Pusha T- Daytona
Vince Staples- FM
בז'אנרים האחרים-
Arctic Monkeys- Tranquility Base Hotel & Casino
אלכס טרנר רקח אלבום מיוחד, עשיר ונפלא, שלא אופייני כ"כ לצליל של הלהקה.
Jack White- Boarding House Reach
ג'ק ווייט עם עוד אלבום מצוין, לרגעים נשמע קצת אקספרימנטלי, ובוחן כיוונים חדשים, אבל הוא בעצם תמיד כזה.
The Voidz- Virtue
ג'וליאן קסבלאנקס ממשיך להבריק. אלבום שני עם ה Voidz .מעולה.
Mark Ribot- Songs Of Resistance 1942- 2018
מארק ריבו אסף אחרים לשיר שירי התנגדות מימי הפרטיזנים ועד היום. זה ברוח התקופה האנטי טראמפית ב US. גם החבר שלו טום וויטס שר.
St. Vincent- Masseducation
אנני קלארק הוציאה לאחרונה גרסת ווקאל עם פסנתר בלבד לאלבום הנהדר שלה משנה שעברה. גם זה שווה ביותר.
Courtney Barnett- Tell Me How You Really Feel
אלבום השנה לטעמי. בארנט משפרת את מה שכבר היה מתחילה מצוין באלבום הבכורה שלה, ועושה אלבום שני מגובש ושלם. היא משלבת נהדר חספוס עם רגישות, ויש עוד למה לצפות ממנה.