עכשיו 20 ספטמבר 2014, 08:57
השילוב היה מוצלח מבחינתי. לא היתה "בריחה" מוגזמת לשום כיוון סוני, והיה ניתן להנות מהתוצאה ממש בכל סוג מוזיקה, אקוסטית, מוגברת, ווקאלית, אינסטרומנטלית, ג'אז, בלוז, קלאסית, פופ, רוק. הכל. יש בפועל רק דבר אחד שבאמת חשוב לי, וזה שהסטאפ השלם "ינגן מוזיקה" ולא רק ישמיע אותה. ואת זה צמד ה- Valvetים עשה מבחינתי בצורה ראויה להערכה. במילים אחרות אין לי בעיה לחיות עם הסאונד הזה, ובהתחשב במחירו הצנוע יחסית, מצבנו טוב.
קלארק היא אמנית טוטאלית- גיטריסטית מצוינת, עם קול נפלא, וכמובן כותבת ומלחינה נהדרת. היא מסנתזת רוק, עם רוק מתקדם, פופ, ג'אז ,ומוזיקה אלקטרונית, כשעל הכול שורה לא פעם אוירה של מיוזיקל או סרט מצויר (שעל השפעותיהם העידה לא מעט). היא נעה בין רכות להתפרצויות וירטואוזיות, בריפים חזקים של גיטרות האהובים עליה, ומלהטטת בקולה באוקטבות, סגנונות וגוונים שונים.
בתוספת ספק הכח וה-ג'מיני, ה- iDAC נשמע אוורירי ומשוחרר, ללא שום בהירות. יודע להפיק עידון ועדינות כשמתבקש, יודע להפגין דרמה - פחות ברמת הסאונד ה"שוויצי" יותר ברמה המוזיקלית. מבין כל הקבוצה, שיחזר לדעתי קלאסית וקולות אנושיים בצורה הטובה ביותר. על כל זה הוא מוסיף כניסת USB של 24/192 שעדיין לא רואים כל כך בקבוצה, וכן יציאת אוזניות עם ווליום קונטרול אנלוגי.
הפרק השני הוא האהוב עלי ומלינקוב עושה זאת על פי דעתי האישית טוב משוסטקוביץ בעצמו, בנו ונכדו יחד. הפרק מתחיל בליווי מסקציית המיתרים בצורה שנותנת מצע עשיר ורומנטי לפסנתר שמגיע בלחישה אחריהם. מלינקוב פוצח בתווים הראשונים על גבול השקט שהוא הצליח להוציא מהגראנד פיאנו בהקלטה. תווים יפים וענוגים בנושא מקסים. למניקוב יכולת הבעה אדירה והפרק הזה על כל שבעת הדק' שלו, שווה את הדיסק כולו!
דמויות סטראו על הצד הגדול אך בתוך במה גדולה ומרווחת המאפשרת להן לא להיות מנופחות וצפופות וכן בעלות נפח תלת מימדי ולא "פלקטיות". סאונד עם תחושה משופרת של דינמיות וחיות מבלי להשמע חסר נשמה, אובר דינמי או רובוטי. בצד הטונאלי יש לנו תחום תחתון מאוד מורגש, מיד מלא גוונים ותחום גבוה מעודן שמעניק תוצאה מעט חמה בסה"כ אך לא ממש על חשבון פירוט וסימני אווירה. בקיצור מי שסגנון הסאונד הזה מדבר אליו, ומחפש ממיר שהוא קצת שונה מ"עוד מוצר מדף", בהחלט שווה לשמוע.
פסטיבל הג'אז באילת 2013 הרבה תמונות מעט דיבורים... כ- 100 רגעים מתועדים ממספר הופעות בפסטיבל הג'אז שהיה מהמוצלחים אם לא המוצלח ביותר בשנים האחרונות. הרבה ג'אז, הרבה מוזיקה, מעט ג'אנק. אבל ארקפה לא היה.
ניקח את אחד הממירים שאני הכי מעריך בשוק היום, ונוסיף לו כמה פיצ'רים "שטחיים" כגון כניסת USB התומכת 24/192, בחירה בין שני פילטרים ותצוגת תדר דגימה. אני די משוכנע של- HD25 יש יותר רזולוציה בתחום הגבוה עם יותר סימני אמביאנס ומבלי לוותר על אותה "חלקות" מוכרת ואפילו יותר עושר הרמוני שגם ככה לא היה חסר ב- 20. הסה"כ מעניק תוצאה יותר דרמטית ותלת מימדית, אך לא בסגנון היבש/מודרני אלא מוזיקלי, דרמטי ופשוט מהנה.
הקהל כולו התמסר מהרגע הראשון. הרווח בין הבמה לשורות הראשונות מיד התמלא ברוקדים. המעברים בין הכסאות מיד התמלא בחברה שעומדים ומרקדים לצלילי המוסיקה. קשישים קשישים אבל עדין יכולים לעמוד שעה וחצי ולרקוד. החברה מתיסלם משופשפים. נגינה בוטחת ללא פזיזות. לא מתביישים להתעכב על סולואים ארוכים ונהדרים. ביקשנו לבוא ולראות שם את כוכבי העבר שלנו וקיבלנו אותם בגדול וללא רגע של בושה עצמית. נתנו שואו ובגדול, נתנו ערב מקסים ובגדול, תודה ענקית לכם.
כאמור השינויים שמוצר כזה מספק בדר"כ אינם גדולים, מדובר יותר ב- tweaking או fine tuning. אולם ההבדל שסט שלם של מוצרים יכול להעניק עלול להוות את ההבדל בין חשק לאי חשק לשמוע מוזיקה. לפחות בשבילי.
מה יש בה? מה יש ביוג'ה וונג שאי אפשר למצוא באלפי, עשרות אלפי או מאות אלפי הפסנתרנים שמתמודדים בכל העת על אהבת הלייבלים, האמרגנים ועל הקהל? יוג'ה וואנג היא סינית שגרה כבר שנים בארצות הברית וקוראת לעצמה אמריקאית לכל דבר אך את היותה סינית היא לא שוכחת לרגע. יוג'ה וונג ממשיכה להפתיע, לנגן בוירטואוזית וברגש ובקול האופייני לה, בתקווה שבבגרותה תשביח עוד יותר ותהפך באמת לאחת כזו שתרשם יחד עם הענקים באמת בספרי ההיסטוריה בתחום. אני מאמין בה.
בקצרה אוכל להגיד שה- Agena ניצב בראש מגברי הפונו הטרנזיסטוריים להם האזנתי על הסטאפ שלי. הוא יציב, מוזיקלי, פרזנטציה אנושית, בעל שפיות טונאלית, תחום תחתון מאסיבי כמו שעוד לא שמעתי משום פונו ותחום גבוה מפורט, פתוח, לא מחסיר כלום אך גם לא מציק. מה עוד אפשר לבקש?
וירטואוזיות הכינור חשובה פה מאד, אך הרגש הבלתי נתפס שצ'יקובסקי מחדיר ביצירותיו נמצא גם כאן בשפע. המלודיות שמשתרכת לכל אורך היצירה וביחוד בפרק האחרון שאפילו שמו מרמז על העונג בשמיעתו מביאה את המאזין לא להניח אותה לרגע. טכניקה רבה מוטבעת בפרק השני דווקא שמצריך מהכנר להיות במיטבו אך לא לאבד לרגע את הקווים המקסימים שהתחילו עוד במדיטישיין.
אחרי תקופה שהקופסא הזו הייתה מחוברת למערכת ונותקה כדי להחזירה ליבואן הנחמד. אני יכול להגיד לכם שעל אף המחיר שעלול להרים גבה, יהיו אנשים שיבדקו אותה ולא יצליחו להחזיר בחזרה. הבלו דוט, היא "בסה"כ" קופסא שמתיימרת לנקות את רעשי האדמה מזיהום חשמלי שנגרם מכיוונים שונים. אך התרומה למוסיקה לא מוטלת בספק, אפילו בחדר מטופל חשמל מהמסד ועד לטפחות, כשלי.
ההפקה המוזיקלית פשוט מצויינת,והקול האדיר של האנון,יחד עם התזמורת הסימפונית של 40 נגנים,היא חווייה מוזיקלית נהדרת.


hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות