עכשיו 31/07/16 04:33
ה- XP-15 של PASS LABS למעשה יכול בנקל להיות הפונו סטייג' היחיד והאחרון שמישהו ירכוש לעצמו לכל החיים. האימפקט שהוא מביא עמו במגוון מוסיקה - אם בג'אז, קלאסי, רוק, בלוז ועוד רחב ומוגדר במיוחד. מוסיקאליות ורזולוציה הם החזקות שלו, ויחד עם טכנולוגיה לשקט, רקע שחור והתאמה נאותה ורחבה למגוון ראשים ומערכות, הם אלו שעושים אותו לאחד המכשירים עם ה VFM הגבוה ביותר שאני מכיר בתחום.
'אמילי' כאמור הוא אלבום קונספט. זהו שמה האמצעי של ספולדינג, וה D+ מייצג פחות או יותר את רמת ציוניה בבית הספר. חוויותיה, ניסיונותיה ותהיותיה מתוארות דרך עיניה של אותה אמילי, כמו גם מחאותיה או המרד שלה. למי שהתרגל ואוהב את הסגנון, האלבום סוחף מאוד, שומר על מתח, מעניין, עם שירים מעולים. 'אמילי' הוא הישג פנטסטי לספולדינג, ואולי האלבום החשוב ביותר עד כה בשנה הנוכחית. מעניין לאיזה כיוון תמשיך עם הסגנון הזה. למי שנרתע בהתחלה, מומלץ לתת צ'אנס.
זהו לא בדיוק הקדם שאמליץ למי שאוהב סאונד מנורתי מובהק, אך אני מניח שכמעט כל אוהב מוסיקה שיש לו דרישות אקלקטיות בז'אנרים שונים במוסיקה, יאהב ויעריך אותו מאד. הוא הוביל מוסיקאליות, דינאמיות ויכולות מצוינות בכמעט כל ז'אנר שניגנתי דרכו. נהניתי מאד ממה שהוא יודע לעשות ומהסינרגיה שלו יחד עם המערכת האישית שלי.
לפעמים אפשר לתהות האם ההייפ שנוצר סביב אלבום או אמן מסוים, הוא אופנה סוחפת, טרנד של 'הנה מגיע הדבר האמיתי' וכיו"ב, או שאכן מדובר באירוע שראוי לכל הסופרלטיבים, ושיוותר ככזה גם בראיה היסטורית. האלבום השלישי של קנדריק לאמאר, To Pimp a Butterfly , להלן TPAB, זוכה לקבלת פנים כזו ותרועות מקיר לקיר. לאחר מס' האזנות, נראה שאפשר לומר שיש להן בסיס מוצק.
שעות על גבי שעות ביום ועם הזמן, ההרגשה נותרת שיש משהו "נכון" יציב ושקט לאורך כל הסיגנל. ההד רום שהתקבל בהמשך לאפקט השקט מסביב והיציבות, מוציאים את המוסיקה מהרמקולים בקלות יתרה. סט הכבילה ההומוגני ללא ספק נתן את הפוש האחרון בסינרגיה כל כך חשובה וקריטית במערכת שמורכבת מאבני פינה בשחזור מוסיקה ועד לניואנסים בשפה האודיופילית שניתן לאסוף בעת ההאזנה בצורה וירטואלית.
קלארק היא אמנית טוטאלית- גיטריסטית מצוינת, עם קול נפלא, וכמובן כותבת ומלחינה נהדרת. היא מסנתזת רוק, עם רוק מתקדם, פופ, ג'אז ,ומוזיקה אלקטרונית, כשעל הכול שורה לא פעם אוירה של מיוזיקל או סרט מצויר (שעל השפעותיהם העידה לא מעט). היא נעה בין רכות להתפרצויות וירטואוזיות, בריפים חזקים של גיטרות האהובים עליה, ומלהטטת בקולה באוקטבות, סגנונות וגוונים שונים.
הזרוע יחד עם הראש מביאים אנרגיה ודרייב שאני טרם שמעתי מהסט אפ הפרטי שלי ולמעשה משום סט אפ אחר שאני מכיר מקרוב. התקליטים נשמעים דרך האלמנטים ברמקול כאילו הם ללא שום תיווך! יש מידיות מרשימה של תנודות, עוד הרבה לפני שאני מדבר על המוסיקה!
הפרק השני הוא האהוב עלי ומלינקוב עושה זאת על פי דעתי האישית טוב משוסטקוביץ בעצמו, בנו ונכדו יחד. הפרק מתחיל בליווי מסקציית המיתרים בצורה שנותנת מצע עשיר ורומנטי לפסנתר שמגיע בלחישה אחריהם. מלינקוב פוצח בתווים הראשונים על גבול השקט שהוא הצליח להוציא מהגראנד פיאנו בהקלטה. תווים יפים וענוגים בנושא מקסים. למניקוב יכולת הבעה אדירה והפרק הזה על כל שבעת הדק' שלו, שווה את הדיסק כולו!
מטרתי היתה לנסות ולהבין איזה מקור כדאי לבחור בסדר גודל מחיר של כ- 2,000 ש"ח.
לאחר השוואה מול ה- SB3 (שאומנם לא מהווה את חוד החנית כיום בגיזרת הסטרימרים במגבלות המחיר, וכנראה שה- Touch מעט טוב יותר) אני יכול לומר בוודאות גמורה שמבחינת סאונד אני מעדיף את המחשב כנגן.
בשנות ה 40 לחייו, כאשר ברונסלב הוברמן ידידו, נידנד לו שיכתוב שוב מוסיקה קלסית, תזמורתית. את היצירה הראשונה שכתב מאז שנשבע שיעסוק אך ורק במוסיקה לסרטים, כתב לכינור סולו בליווי תזמורת. זהו הקונצ'רטו לכינור היחיד שכתב וולפגנג קורנגולד ואת היצירה הוא הקדיש, ללא אחרת מאשר אלמה מאהלר, אלמנתו של גוסטב שהיה השראתו הגדולה ביותר אי פעם, מצעירותו.
ה- KI-40L הוא מגבר מדהים לאודיופיל הבוגר.
למי שלא פוזל לתחום השפופרתי עבור הגדלת הפרזנטציה או ניפוח המיד באס, אלא עבור מוזיקליות ימצא כאן פרטנר מדהים והפעם אפילו לא על חשבון רזולוציה ופתיחות בתחום הגבוה. לא מצאתי אפילו חיסרון סוני אחד בתכונותיו של ה- KI-40L, בתחום נוחות השימוש הייתי מעדיף בורר ווליום אחד.
הוא וירטואוז ברמה נדירה, ואף על פי כן לא מנסה להמציא את הגלגל מחדש: בנגינה שלו ניתן לשמוע מחוות להרבה מן הענקים אשר על כתפיהם הרחבות עומדים אלפי אמני ג'ז הפועלים היום.
זה ג'ז וירטואוזי, ועם זאת עדין ונעים. הנגינה מקצועית, עם סטייל צועני מדליק, ועם זאת עדיין יש בו משהו בוסרי.
עם המיני, מקבלים פה טקסטורה מדהימה. הוא הכניס עושר נוסף בתלת ממדיות, עד שניתן "לנגוס" בקטעי האורגן כאשר הם נשמעים ביצירה. המשקל הזה הוא פרייסלס. אני כבר המון שנים "עובד" קשה מאד להשיג את העושר ואת המיד בס המוגדר הזה, שלדעתי היא אחת הפינות הקשות ביותר לקבל בתחום שלנו. עם המיני יש אף יותר דחיסות ומשקל מההיבט הזה. המיני, סוחב כל ציוד ומשפיע על הכול באופן כמעט ישיר, אורגני ורציף. לא מצאתי בשום שלב כמעט, קטע מוסיקה שלא זכה ביתרונותיו.
ניחוח של "מלאכים ושדים" מתקופת סטאלין, או מה נשאר מהמוסיקה ששירתה את תרבות רוסיה באופן רציני ועמוק כל כך עדיין נישאת באוויר למי שמתקרב לתחום בכיוונים שונים. לבריות שהתמזל מזלם להכיר קצת יותר מאת שוסטקוביץ ופרוקופייב למשל, יש עושר תרבותי ועומק מוסיקאלי שהם נושאים עימם עד לקבר. הגיע הזמן שגם קוראי הנאמנים יכירו אחד מהם.


hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות