עכשיו 24/01/17 00:52
יש פה ראש שמעביר את התקליט בזרימה מאד טבעית, חיה וקולחת, אך הכי חשוב – מרגשת. זה אחד הראשים המרגשים ששמעתי בחיי ואצלי במערכת בפרט. ואחד הדברים הראשונים שאמרתי לעצמי, זה: איך זה יכול להיות שראש של 600 יורו עושה את כל הדברים הללו ובצורה כה משמעותית. ה SPU ריגש אותי עד כדי כך שכמעט כל תקליט חדש או ישן ששלפתי מהספרייה, הייתי "חייב" קודם כל לשמוע איך הוא מנגן תחתיו ולאחר מכן, להחליט אם זו הייתה הבחירה הנכונה.
הנושאים ב 'שרף אורנים' אינם שונים במהותם מהתמות המאפיינות את שיריו של גדג' - שבירות האדם, חולשתו, משברים, כוחניות ואכזריות, כמיהה וגעגועים, בדידות, ריקנות ופחד, התמכרות לטקסים למקסמים ולמרקחות למיניהן, תהייה אחר האמת שמאחורי המסכות, חוסר אמון והרסנות. אם לפעמים שומעים הכרזות על 'מותו של האלבום' בעידן הנוכחי, 'שרף אורנים' הוא מאלו שמוכיחים אחרת. אלבום נפלא המופיע כיצירה שלמה, שהמארג שלה עשיר ומגוון מאוד, וחותמה מובהק.
יצא שאהבתי את המיוזיקבוק 25 בגרסתו החדשה באופן משמעותי יותר מאשר את ה- 10 בגרסתו הקודמת. יותר מהכל בגלל שחתימת הצליל שלו כבר הרבה יותר קרובה לטעם האישי שלי (את הקודם הגדרתי "מודרני", לזה מבחינתי יש "טאץ'" מודרני), שמחתי על הגיין הסטנדרטי יותר (וניתן לכיוונון) ונהניתי מרשימת הפיצ'רים האינסופית הכוללת בין השאר קדם מגבר מלא, ממיר (כולל USB), סטרימר (חוטי, אלחוטי ותומך באיחסון מקומי), נגן תקליטורים ואפילו יציאת אוזניות.
'אמילי' כאמור הוא אלבום קונספט. זהו שמה האמצעי של ספולדינג, וה D+ מייצג פחות או יותר את רמת ציוניה בבית הספר. חוויותיה, ניסיונותיה ותהיותיה מתוארות דרך עיניה של אותה אמילי, כמו גם מחאותיה או המרד שלה. למי שהתרגל ואוהב את הסגנון, האלבום סוחף מאוד, שומר על מתח, מעניין, עם שירים מעולים. 'אמילי' הוא הישג פנטסטי לספולדינג, ואולי האלבום החשוב ביותר עד כה בשנה הנוכחית. מעניין לאיזה כיוון תמשיך עם הסגנון הזה. למי שנרתע בהתחלה, מומלץ לתת צ'אנס.
התערוכה בפולין (וארשה) אמנם צעירה מזו של מינכן הידועה כגדולה בעולם לדו ערוצי... אך כבר בשנה שעברה הגיעה למעמד של המקום השני אחרי זו של מינכן. אי לכך ובהתאם לזאת, לקחתי את עצמי וטסתי לוארשה.. בתקווה שבימים הקרובים אוכל לשתף אתכם קצת בחוויה. בשעות אלו אני עולה למטוס בבן גוריון כאשר היום (צהריי שישי) תתחיל התערוכה בוארשה על פני 3 ימים כמעט מלאים...
לפעמים אפשר לתהות האם ההייפ שנוצר סביב אלבום או אמן מסוים, הוא אופנה סוחפת, טרנד של 'הנה מגיע הדבר האמיתי' וכיו"ב, או שאכן מדובר באירוע שראוי לכל הסופרלטיבים, ושיוותר ככזה גם בראיה היסטורית. האלבום השלישי של קנדריק לאמאר, To Pimp a Butterfly , להלן TPAB, זוכה לקבלת פנים כזו ותרועות מקיר לקיר. לאחר מס' האזנות, נראה שאפשר לומר שיש להן בסיס מוצק.
ה- XP-15 של PASS LABS למעשה יכול בנקל להיות הפונו סטייג' היחיד והאחרון שמישהו ירכוש לעצמו לכל החיים. האימפקט שהוא מביא עמו במגוון מוסיקה - אם בג'אז, קלאסי, רוק, בלוז ועוד רחב ומוגדר במיוחד. מוסיקאליות ורזולוציה הם החזקות שלו, ויחד עם טכנולוגיה לשקט, רקע שחור והתאמה נאותה ורחבה למגוון ראשים ומערכות, הם אלו שעושים אותו לאחד המכשירים עם ה VFM הגבוה ביותר שאני מכיר בתחום.
קלארק היא אמנית טוטאלית- גיטריסטית מצוינת, עם קול נפלא, וכמובן כותבת ומלחינה נהדרת. היא מסנתזת רוק, עם רוק מתקדם, פופ, ג'אז ,ומוזיקה אלקטרונית, כשעל הכול שורה לא פעם אוירה של מיוזיקל או סרט מצויר (שעל השפעותיהם העידה לא מעט). היא נעה בין רכות להתפרצויות וירטואוזיות, בריפים חזקים של גיטרות האהובים עליה, ומלהטטת בקולה באוקטבות, סגנונות וגוונים שונים.
ה- KI-40L הוא מגבר מדהים לאודיופיל הבוגר.
למי שלא פוזל לתחום השפופרתי עבור הגדלת הפרזנטציה או ניפוח המיד באס, אלא עבור מוזיקליות ימצא כאן פרטנר מדהים והפעם אפילו לא על חשבון רזולוציה ופתיחות בתחום הגבוה. לא מצאתי אפילו חיסרון סוני אחד בתכונותיו של ה- KI-40L, בתחום נוחות השימוש הייתי מעדיף בורר ווליום אחד.
ראטל מנצח על התזמורת המצוינת הזו, בעדינות ובאינטרפרטציה מאד מרחפת, אך מחושבת. בהשוואה עם ביצועים אחרים, הוא קצת שונה. אולי בשל הרוח הרוסית שמרחפת מעל הסימפוניה מבלי שראטל יצליח להבין אותה עד תומה. אך הניסיון, הצלילות והזרימה שהוא מכניס בה, מעולים. ההקלטה חדשה והדיסק משנת 2008, כך שאפשר ליהנות מאיכות סאונד טובה מאד לצד ביצוע לא רע בכלל.
שילוב המחשב בסטאפ הסטראו שלנו אולי אינו טבעי עבור כל אחד מאיתנו, אך האם אין זו עובדה שלכיוון זה נושבות הרוחות?
מהן האפשרויות שעומדות בפנינו? איך נצליח לדלג מעל המכשולים הראשונים גם אם לא גדלנו עם עכבר ביד?
על שאלות אלו ועוד ננסה לענות בסדרת המדריכים לתחום הדיגיטלי הממוחשב כשאנו מתחילים עם הבייסיקס ומכוונים למתחילים וגם למי שכבר שקוע עמוק בתחום.
גליאנו,תיאר את החוייה שלו מהקונצרט הזה:"ללא ספק אחד הקונצרטים היפים בחיי". לאורך כל ההופעה ניכרת האהבה של גליאנו למוסיקה,והוא מספק רגעים די מרגשים,עם נשמה ואווירה מהפנטת לכל אורכו.הסאונד הנהדר והקולח של האקורדיון,והוירטואוזיות הפנומנלית של גליאנו,פשוט מענגים,ובנוסף,רביעיית טנג'רייה לצידו מציגים כישרון אדיר.
המכשיר הקטנטן של MF עושה את שיועד לעשות - ובגדול. הוא מעניק לנו המרה של דיגיטל לאנלוג במחיר שווה לכל נפש בצליל מאוזן ובאיכות שלא היתה מביישת גם מכשיר יקר בהרבה.
אני מצדיע ל- MF על שהשכילו להוציא מכשיר Entry Level בעל איכות צליל טובה מבלי ליפול למלכודת המניפולציה הסונית בה אנו נתקלים בדר"כ במכשירים במחירים נמוכים במיוחד.
ניחוח של "מלאכים ושדים" מתקופת סטאלין, או מה נשאר מהמוסיקה ששירתה את תרבות רוסיה באופן רציני ועמוק כל כך עדיין נישאת באוויר למי שמתקרב לתחום בכיוונים שונים. לבריות שהתמזל מזלם להכיר קצת יותר מאת שוסטקוביץ ופרוקופייב למשל, יש עושר תרבותי ועומק מוסיקאלי שהם נושאים עימם עד לקבר. הגיע הזמן שגם קוראי הנאמנים יכירו אחד מהם.


hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות