עכשיו 12/02/16 07:32
התחושה העיקרית שליוותה אותי במשך הזמן שבחנתי את ה- NWD היתה "וואו". הרגשתי שעשו פה את הוויסינג המדויק שאני הייתי עושה אם הייתי מסוגל לתכנן ולייצר ממיר. בדר"כ כשמדובר במכשירי "באדג'ט" שאני אוהב, אני אומר, חברה תגידו תודה שזה מכשיר מאוזן וטוב. אל תצפו שהוא זה שיקפיץ לכם את המערכת ברמה. פה, יש לי הרגשה שה- NWD יכול לתת פייט להרבה מכשירים וכן לעשות בדיוק את זה.
לפעמים אפשר לתהות האם ההייפ שנוצר סביב אלבום או אמן מסוים, הוא אופנה סוחפת, טרנד של 'הנה מגיע הדבר האמיתי' וכיו"ב, או שאכן מדובר באירוע שראוי לכל הסופרלטיבים, ושיוותר ככזה גם בראיה היסטורית. האלבום השלישי של קנדריק לאמאר, To Pimp a Butterfly , להלן TPAB, זוכה לקבלת פנים כזו ותרועות מקיר לקיר. לאחר מס' האזנות, נראה שאפשר לומר שיש להן בסיס מוצק.
אם היתה לי תחושה דומיננטית במשך התקופה שהשתמשתי (והאזנתי) למיוזיקבוק 10, היא שבעוד בדר"כ בתחום הזה יוצא לי להשתמש במוצרים שמגיעים ומתקדמים לאט לאט מהעבר, המיוזיקבוק כולו עם הפנים לעתיד. זה מתבטא באיך שהוא נראה, איך שהוא מרגיש, מה שהוא יודע לעשות והסאונד שהוא מייצר. המיוזיקבוק מביא לשולחן סט פיצ'רים מרשים, החל מתמיכה מלאה בכל הרזולוציות הרלוונטיות היום, דרך קדם מגבר מלא ואנלוגי (כולל כניסות אנלוגיות) ועד מגבר אוזניות בילט אין.
קלארק היא אמנית טוטאלית- גיטריסטית מצוינת, עם קול נפלא, וכמובן כותבת ומלחינה נהדרת. היא מסנתזת רוק, עם רוק מתקדם, פופ, ג'אז ,ומוזיקה אלקטרונית, כשעל הכול שורה לא פעם אוירה של מיוזיקל או סרט מצויר (שעל השפעותיהם העידה לא מעט). היא נעה בין רכות להתפרצויות וירטואוזיות, בריפים חזקים של גיטרות האהובים עליה, ומלהטטת בקולה באוקטבות, סגנונות וגוונים שונים.
ה- Concero HD סתר בערך כל מה שציפיתי מכל בחינה. הוא הרבה יותר קטן משדמיינתי, יותר משוכלל משחשבתי, חתימת הסאונד שלו שונה משציפיתי ומאוד הפתיע אותי עד כמה לא התאים לכבל ה-USB שבדר"כ מועדף עלי. הכי התחברתי לחתימת הסאונד. יחסית רגועה, לא כוחנית, לא אובר אנליטית, לא שוויץ ולא שעמום. משהו באמצע שמתאים להנות ממוזיקה למי שדבר כזה באמת מעניין אותו.
הפרק השני הוא האהוב עלי ומלינקוב עושה זאת על פי דעתי האישית טוב משוסטקוביץ בעצמו, בנו ונכדו יחד. הפרק מתחיל בליווי מסקציית המיתרים בצורה שנותנת מצע עשיר ורומנטי לפסנתר שמגיע בלחישה אחריהם. מלינקוב פוצח בתווים הראשונים על גבול השקט שהוא הצליח להוציא מהגראנד פיאנו בהקלטה. תווים יפים וענוגים בנושא מקסים. למניקוב יכולת הבעה אדירה והפרק הזה על כל שבעת הדק' שלו, שווה את הדיסק כולו!
יש ל- 777 לא מעט נקודות חזקות שלא ניתן להתעלם מהן. זהו אחד הממירים המשוכללים ביותר שפגשתי. בחירת משתמש בין שני ממירים, בכל אחד מהם בחירה בין מספר פילטרים יעודיים, אפשרות להגדרת אפסמפלינג לכל רזולוציה שרוצים, אפשרות להפעלת מנגנון ביטול ג'יטר, בחירה אוטומטית של קונפיגורציה על פי רזולוצית המקור (חשוב מאוד כשיש כל כך הרבה אופציות!), שפע כניסות דיגיטליות, דרגת קדם שפופרתית כולל כניסות אנלוגיות, חלון תצוגה מצוין ומארז מהיפים שיש לטעמי.
פסטיבל הג'אז באילת 2013 הרבה תמונות מעט דיבורים... כ- 100 רגעים מתועדים ממספר הופעות בפסטיבל הג'אז שהיה מהמוצלחים אם לא המוצלח ביותר בשנים האחרונות. הרבה ג'אז, הרבה מוזיקה, מעט ג'אנק. אבל ארקפה לא היה.
היום עומדת בפנינו אחת הסקירות שלפחות לי היתה מהמעניינות יותר לערוך. המכשיר המשודרג יותר חלק, יותר הרמוני, יותר צלול ונקי, ההשוואה בין השניים כל כך מגוחכת שבכלל לא הגעתי להשוות פרמטרים אודיופיליים רגילים כמו במה, גודל צליל וטקסטורה. בדוגמה שלפנינו, אני מגלה שניתן להפוך מכשיר שמבחינתי יש לו אפס שימושיות, למכשיר המתפקד ברמה של כמה וכמה ליגות מעל בעלות כספית זניחה ביחס לתוצאה.
אחד מהאלבומים המהנים, שמטלטלים אותך הנה והנה בשלל צבעים, טקסטורות ומלודיות מעולות. נגינתו של ווטן משובחת במיוחד וניכר שהעבודה שלו על היצירות עצמן וגם על הנגנים האחרים שמשתתפים באלבום, חזקה מאד ומשובחת .
אוהבי הצליל הגדול והעשיר ימצאו ב- CD-2 פרטנר נהדר. גדולתו, לטעמי, היא העובדה שתכונות אלו לא באות על חשבון פרמטרים אחרים כגון מוזיקליות, דינמיות, ריאליסטיות וגיוון. לא, הוא לא מסוג הנגנים שגורמים לכל הקלטה להשמע אותו הדבר.
מתאים במיוחד לסטאפ ניטראלי, אך ניתן לשדכו בקלות לסטאפים מלאים ועשירים. לא הצלחתי להוציא ממנו פרזנטציה גדולה "מידי".
באורח אופייני ולא מפתיע, האלבום מופק ללא דופי. פשוט מפיל כמה כסף שפכו שם. יצא אלבום פופ מרהיב וגאוני מבחינת רעיונות הפקתיים ברמה שמזמן לא זכורה לי בהיפ הופ (למרות שכאמור זה לא באמת אלבום היפ הופ).
צמד המוצרים שמר על אחידות סונית לאורך הבחינה. הם נשמעו תמיד מוזיקליים, בעלי תחום תחתון מלא ועשיר אך בכלל לא נפוח, ולמרבה הפלא אפילו בעלי כח רב (אם כי לא בעלי סאונד כוחני).
עם זאת יתרונותיהם הסוניים הגיעו בשלב גבוה יחסית בסולם הווליום אליו אני רגיל. אצל אדם מהשורה זה יחשב ווליום האזנה רגיל, אצלי מעט גבוה מזה.
ביום הראשון "לחופשתו" בקיץ 1906 התחיל מאהלר, לכתוב את הסימפוניה הגדולה ביותר שלו, כך בדיעבד הסתבר - הסימפוניה השמינית, או בשמה המסחרי - "סימפונית האלף". השם "סימפונית האלף" הגיע ממספר המשתתפים העצום שמאהלר השתמש בהופעת הפריימירה. כן, זאת לא טעות. 1,000 משתתפים ניגנו ושרו ביצירה הזו, כפי שמאהלר התכוון. היא היצירה שכתב לסולנים ולא רק השתמש בהם, אחת המוערכות ביותר שלו, ללא ספק.


hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות