עכשיו 27/05/16 05:14
ה- XP-15 של PASS LABS למעשה יכול בנקל להיות הפונו סטייג' היחיד והאחרון שמישהו ירכוש לעצמו לכל החיים. האימפקט שהוא מביא עמו במגוון מוסיקה - אם בג'אז, קלאסי, רוק, בלוז ועוד רחב ומוגדר במיוחד. מוסיקאליות ורזולוציה הם החזקות שלו, ויחד עם טכנולוגיה לשקט, רקע שחור והתאמה נאותה ורחבה למגוון ראשים ומערכות, הם אלו שעושים אותו לאחד המכשירים עם ה VFM הגבוה ביותר שאני מכיר בתחום.
לפעמים אפשר לתהות האם ההייפ שנוצר סביב אלבום או אמן מסוים, הוא אופנה סוחפת, טרנד של 'הנה מגיע הדבר האמיתי' וכיו"ב, או שאכן מדובר באירוע שראוי לכל הסופרלטיבים, ושיוותר ככזה גם בראיה היסטורית. האלבום השלישי של קנדריק לאמאר, To Pimp a Butterfly , להלן TPAB, זוכה לקבלת פנים כזו ותרועות מקיר לקיר. לאחר מס' האזנות, נראה שאפשר לומר שיש להן בסיס מוצק.
זהו לא בדיוק הקדם שאמליץ למי שאוהב סאונד מנורתי מובהק, אך אני מניח שכמעט כל אוהב מוסיקה שיש לו דרישות אקלקטיות בז'אנרים שונים במוסיקה, יאהב ויעריך אותו מאד. הוא הוביל מוסיקאליות, דינאמיות ויכולות מצוינות בכמעט כל ז'אנר שניגנתי דרכו. נהניתי מאד ממה שהוא יודע לעשות ומהסינרגיה שלו יחד עם המערכת האישית שלי.
קלארק היא אמנית טוטאלית- גיטריסטית מצוינת, עם קול נפלא, וכמובן כותבת ומלחינה נהדרת. היא מסנתזת רוק, עם רוק מתקדם, פופ, ג'אז ,ומוזיקה אלקטרונית, כשעל הכול שורה לא פעם אוירה של מיוזיקל או סרט מצויר (שעל השפעותיהם העידה לא מעט). היא נעה בין רכות להתפרצויות וירטואוזיות, בריפים חזקים של גיטרות האהובים עליה, ומלהטטת בקולה באוקטבות, סגנונות וגוונים שונים.
שעות על גבי שעות ביום ועם הזמן, ההרגשה נותרת שיש משהו "נכון" יציב ושקט לאורך כל הסיגנל. ההד רום שהתקבל בהמשך לאפקט השקט מסביב והיציבות, מוציאים את המוסיקה מהרמקולים בקלות יתרה. סט הכבילה ההומוגני ללא ספק נתן את הפוש האחרון בסינרגיה כל כך חשובה וקריטית במערכת שמורכבת מאבני פינה בשחזור מוסיקה ועד לניואנסים בשפה האודיופילית שניתן לאסוף בעת ההאזנה בצורה וירטואלית.
הפרק השני הוא האהוב עלי ומלינקוב עושה זאת על פי דעתי האישית טוב משוסטקוביץ בעצמו, בנו ונכדו יחד. הפרק מתחיל בליווי מסקציית המיתרים בצורה שנותנת מצע עשיר ורומנטי לפסנתר שמגיע בלחישה אחריהם. מלינקוב פוצח בתווים הראשונים על גבול השקט שהוא הצליח להוציא מהגראנד פיאנו בהקלטה. תווים יפים וענוגים בנושא מקסים. למניקוב יכולת הבעה אדירה והפרק הזה על כל שבעת הדק' שלו, שווה את הדיסק כולו!
הזרוע יחד עם הראש מביאים אנרגיה ודרייב שאני טרם שמעתי מהסט אפ הפרטי שלי ולמעשה משום סט אפ אחר שאני מכיר מקרוב. התקליטים נשמעים דרך האלמנטים ברמקול כאילו הם ללא שום תיווך! יש מידיות מרשימה של תנודות, עוד הרבה לפני שאני מדבר על המוסיקה!
פסטיבל הג'אז באילת 2013 הרבה תמונות מעט דיבורים... כ- 100 רגעים מתועדים ממספר הופעות בפסטיבל הג'אז שהיה מהמוצלחים אם לא המוצלח ביותר בשנים האחרונות. הרבה ג'אז, הרבה מוזיקה, מעט ג'אנק. אבל ארקפה לא היה.
הפונטיין מייצג עבורי שילוב נהדר של ותיק ומודרני, דיגיטלי ואנלוגי, מוזיקליות ואיזון, רגש ודיוק. התחום הדיגיטלי שלו מזכיר לי את המכשירים המודרניים יותר, הנתונים והטכנולוגיה מחזקים את הכיוון הזה. אך הסאונד הכללי שלו לא הולך לכיוון האנליטי שלעיתים מוצרים כאלו מייצרים. הוא אנושי, מוזיקלי, יודע לייצר עדינות אמיתית ועושה כל זאת בסאונד מאוזן ונקי בלי שטיקים וטריקים. זהו אחד המכשירים הורסטיליים ביותר שנתקלתי בהם, וכל אחד מהפיצ'רים מרשים בפני עצמו.
האלבום האחרון להיום הוא זה שזכה להתעניינות הרבה ביותר מצד קהל האורחים.
אולי בצדק, זה באמת אלבום מעניין.
מדובר בשנים עשר טרקים, וכפי שהשם מרמז מכילים שירים מצרפת וברזיל בתפזורת + הפתעה.
הרמקולים בעלי אופי פתוח המסרבים לוותר על שום ניואנס בגיזרת התחום הגבוה, אך עושים זאת עם סאונד צלול וחלק ללא גרייניות ולא גורמים לעייפות או תחושה של אובר אנליטיות. באספקט הזה אהבתי במיוחד את שיחזור הפסנתר וכלי הנשיפה שבלטו לטובה בכל אלבום בהם השתתפו עם שפע של אוברטונים, סממני אוירה ותחושת ריאליזם. הבאס, למרות הנתונים הפאסימיים, דווקא היה נוכח ועמוק דיו גם בחדר הקשה שלי, והלך יותר לכיוון מדויק וארטיקולטי מאשר נפוח ורפה.
הקונצ'רטו לכינור שכתב ברבר, יפה וענוג מאין כמוהו. כתיבתו התבצעה בכמה מקומות גיאוגרפיים בעולם, כמו שוויץ (שני הפרקים הראשונים) ובארה"ב מדינתו של ברבר, לפרק האחרון. כפי שיש ליצירות רבות סיפורים ארוכים וסבוכים, של פוליטיקה, כסף ואגו, גם פה ישנו הפלפל. היצירה הזו שברבר כתב לכינור, לא הייתה יצירה שכתב לעצמו, או להנאתו הפרטית. אלא יצירה "שהוזמנה" וברבר קיבל עלייה תשלום.
רמקול בדרגת כניסה של WLM שהבאתי רק בשביל "הקטע" נתן לי את התוצאה המהנה ביותר שהיתה לי עד היום...
הדיסק עם ההקלטה לעיבוד המדהים הזה, יצא תחת הלייבל דוייטשה גרמופון בנוסף ליצירה אחרת שעובדה גם כן, אך לפסנתר אחד ב 4 ידיים, ה- Ma mère l'oye של Ravel. פלטנב לקח כמה וכמה תנועות, פרקים עיקריים מהיצירה השלמה ופשוט העביר את המוסיקה ל 2 פסנתרים. הביצוע הוא לעילא. הם מהפסנתרנים הטובים, המוצלחים, המוסיקאלים והמוכשרים שישנם כיום.


hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות