עכשיו 08/12/16 22:01
יצא שאהבתי את המיוזיקבוק 25 בגרסתו החדשה באופן משמעותי יותר מאשר את ה- 10 בגרסתו הקודמת. יותר מהכל בגלל שחתימת הצליל שלו כבר הרבה יותר קרובה לטעם האישי שלי (את הקודם הגדרתי "מודרני", לזה מבחינתי יש "טאץ'" מודרני), שמחתי על הגיין הסטנדרטי יותר (וניתן לכיוונון) ונהניתי מרשימת הפיצ'רים האינסופית הכוללת בין השאר קדם מגבר מלא, ממיר (כולל USB), סטרימר (חוטי, אלחוטי ותומך באיחסון מקומי), נגן תקליטורים ואפילו יציאת אוזניות.
הנושאים ב 'שרף אורנים' אינם שונים במהותם מהתמות המאפיינות את שיריו של גדג' - שבירות האדם, חולשתו, משברים, כוחניות ואכזריות, כמיהה וגעגועים, בדידות, ריקנות ופחד, התמכרות לטקסים למקסמים ולמרקחות למיניהן, תהייה אחר האמת שמאחורי המסכות, חוסר אמון והרסנות. אם לפעמים שומעים הכרזות על 'מותו של האלבום' בעידן הנוכחי, 'שרף אורנים' הוא מאלו שמוכיחים אחרת. אלבום נפלא המופיע כיצירה שלמה, שהמארג שלה עשיר ומגוון מאוד, וחותמה מובהק.
התערוכה בפולין (וארשה) אמנם צעירה מזו של מינכן הידועה כגדולה בעולם לדו ערוצי... אך כבר בשנה שעברה הגיעה למעמד של המקום השני אחרי זו של מינכן. אי לכך ובהתאם לזאת, לקחתי את עצמי וטסתי לוארשה.. בתקווה שבימים הקרובים אוכל לשתף אתכם קצת בחוויה. בשעות אלו אני עולה למטוס בבן גוריון כאשר היום (צהריי שישי) תתחיל התערוכה בוארשה על פני 3 ימים כמעט מלאים...
'אמילי' כאמור הוא אלבום קונספט. זהו שמה האמצעי של ספולדינג, וה D+ מייצג פחות או יותר את רמת ציוניה בבית הספר. חוויותיה, ניסיונותיה ותהיותיה מתוארות דרך עיניה של אותה אמילי, כמו גם מחאותיה או המרד שלה. למי שהתרגל ואוהב את הסגנון, האלבום סוחף מאוד, שומר על מתח, מעניין, עם שירים מעולים. 'אמילי' הוא הישג פנטסטי לספולדינג, ואולי האלבום החשוב ביותר עד כה בשנה הנוכחית. מעניין לאיזה כיוון תמשיך עם הסגנון הזה. למי שנרתע בהתחלה, מומלץ לתת צ'אנס.
ה- XP-15 של PASS LABS למעשה יכול בנקל להיות הפונו סטייג' היחיד והאחרון שמישהו ירכוש לעצמו לכל החיים. האימפקט שהוא מביא עמו במגוון מוסיקה - אם בג'אז, קלאסי, רוק, בלוז ועוד רחב ומוגדר במיוחד. מוסיקאליות ורזולוציה הם החזקות שלו, ויחד עם טכנולוגיה לשקט, רקע שחור והתאמה נאותה ורחבה למגוון ראשים ומערכות, הם אלו שעושים אותו לאחד המכשירים עם ה VFM הגבוה ביותר שאני מכיר בתחום.
לפעמים אפשר לתהות האם ההייפ שנוצר סביב אלבום או אמן מסוים, הוא אופנה סוחפת, טרנד של 'הנה מגיע הדבר האמיתי' וכיו"ב, או שאכן מדובר באירוע שראוי לכל הסופרלטיבים, ושיוותר ככזה גם בראיה היסטורית. האלבום השלישי של קנדריק לאמאר, To Pimp a Butterfly , להלן TPAB, זוכה לקבלת פנים כזו ותרועות מקיר לקיר. לאחר מס' האזנות, נראה שאפשר לומר שיש להן בסיס מוצק.
זהו לא בדיוק הקדם שאמליץ למי שאוהב סאונד מנורתי מובהק, אך אני מניח שכמעט כל אוהב מוסיקה שיש לו דרישות אקלקטיות בז'אנרים שונים במוסיקה, יאהב ויעריך אותו מאד. הוא הוביל מוסיקאליות, דינאמיות ויכולות מצוינות בכמעט כל ז'אנר שניגנתי דרכו. נהניתי מאד ממה שהוא יודע לעשות ומהסינרגיה שלו יחד עם המערכת האישית שלי.
קלארק היא אמנית טוטאלית- גיטריסטית מצוינת, עם קול נפלא, וכמובן כותבת ומלחינה נהדרת. היא מסנתזת רוק, עם רוק מתקדם, פופ, ג'אז ,ומוזיקה אלקטרונית, כשעל הכול שורה לא פעם אוירה של מיוזיקל או סרט מצויר (שעל השפעותיהם העידה לא מעט). היא נעה בין רכות להתפרצויות וירטואוזיות, בריפים חזקים של גיטרות האהובים עליה, ומלהטטת בקולה באוקטבות, סגנונות וגוונים שונים.
המגבר הורסטילי יכול להתאים למגוון סגנונות מוסיקה. מגבר שאוצר בתוכו שפע כוח, גם אם הוא מכריז על נתון יבש של W75 לעכבה של 8 אום. המגבר ניחן בפרוט רב, דינמיות ושליטה מצוינת ברמקולים. למגבר מראה סולידי שיכול להתאים הן לסלון ביתי ממוצע והן לחדר האזנה יעודי.לא תופס מקום רב, נוח ופונקציונאלי מאוד. ישנה גם אפשרות לבעלי הפטפונים להוסיף פונו סטייג'.
אלקן הגדיל לעשות כאן עבודת פסנתר מטריפה, שמדמה תזמורת סימפונית שלמה בנוסף כאמור לתפקידי הסולו פסנתר, שאמורים להיות כאן בכל מקרה, הרי זוהי יצירה ייעודית לפסנתר. שינוי הקצב, עבודת הידיים ומספר התווים פה הוא פנומנאלי.
הברידג' הוא חתיכת שדרוג לממיר שכבר היה מדהים ברמת הפיצ'רים והתכונות הסוניות, בטח ביחס למחירו. באופן כללי אני יכול להגיד שזהו מקור נקי אך עדיין בעל צליל מלא, אנרגטי וקצת "אודיופילי". הוא מסוגל לשחזר מוזיקה רומנטית בלי לייבש אותה לחלוטין, אבל יתרונו דווקא בחומרים היותר קצביים. מה שבטוח זה שה- Bridge מצטרף כחבר מן המניין למשפחת ה- PerfectWave המעניקה יחס נהדר של עלות תועלת בשילוב פיצ'רים יחודיים ואיכויות סוניות מפתיעות.
אהבתי מאוד את העובדה שכל הדיסק, עשרה טרקים בסה"כ, שומר על עקביות מוזיקלית כלשהי, תיפוף איטי, גיטרות, וגוון שירה סיפורי הנשמר לאורך כל הדיסק.
יש שימצאו את זה משעמם, אבל אני באופן אישי אוהב להתאים את המוזיקה למצב הרוח, ואין דבר יותר מעצבן מאיזה שיר קופצני באמצע אלבום רגוע.
הוא גרם לי להסתכל על התחום הזה קצת אחרת, הוא גרם לי להבין שלמרות דעתי עד היום, אפשר להגיע לרמת סיפוק ממגבר אינטגרייטד גם במחיר כזה. בשבילי זה המון.
סלחנותו של ה- IN200 לא עמדה לו לרועץ בשום שלב. הוא מעולם לא נשמע פשוט, הוא נשמע תמיד חוויתי ומהנה ובספר שלי זה יותר חשוב מקומפלימנט כזה או אחר.
באיחור אופנתי של שנה בלבד לפניכם סקירה של מרבית ההופעות בהן ביקרתי בפסטיבל הג'אז באילת אשתקד. נהנתי הפעם ממרבית ההופעות, וכמה השאירו עלי רושם עז גם אם לא היו ג'אז per se. נקווה שלמרות התוכנית העלובה משהו השנה הפסטיבל לא יהיה נפילה טוטאלית.


hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות