האפשרות הזו לספק מתח רצוף ונקי למוצרים שכאלו יכול להוביל עבורנו, רכישת מוצרים "זולים" יותר מאותו היצרן ועדיין להנות מטכנולוגיה ומסאונד הבית של החברה.
השינויים שהוא יעשה, גם אם הם מינוריים, יוכלו בסופו של דבר לשפר, לסדר או לחזק לא מעט... ובעצם לתקן קטנות, שאף ציוד אחר (כולל כבלים) לא יוכל להם או לפחות לא בעדינות הזו.
סימוניאן, מצליח לנגן את היצירה באופן מצוין עם טכניקה מופלאה, מדויקת ומלאת אנרגיה. ההבנה או החיבור שלו
ניכרים בין התווים "המוזרים" המנוגנים ביצירה זו.
הקונצ'רטו השני הוא של סמואל ברבר. מלחין אמריקאי שבעצם נאמר עליו שהמציא את הסאונד הקלאסי, האמריקני האותנטי.
מה שזה לא אומר. ברבר נולד כמה שנים אחרי קאצ'טוריאן, אך חולק את אותה התקופה הפוסט
רומנטית\מודרנית הזו כמוהו בדיוק.
סשן אודיו עם מגוון מקורות דיגיטליים (כולל מחשב), סשן מוזיקה המוקדש לגיטרות וגיטריסטים, הגרלות ושפע מוצרים מעניינים.
מי שנבצר ממנו להגיע, ומי שסתם רוצה להזכר, לפניכם הסיכום מהארוע האחרון בו התארחנו אצל סאונדקווסט וניופאן פרו.
הערב התחיל כראוי במוצרט המקסים. הקונצ'רטו מס' 23, הוא אחד היפים, הענוגים והבוגרים יותר של הגאון הצעיר –
מוצרט.
הברוקנר בארבעת חלקיו היה מקסים ומלא בדרייב מצוין. התזמורת כמובן הוכפלה מלפני ההפסקה והתיישבו עשרות נגני קשת, סקשין גדול מאד של כלי נשיפה מכלים העשויים מעץ ועד
טובה ענקית בקצה הימיני.
יצאתי עם תחושה מושלמת של שבוע מוסיקאלי נוסף.. עם חיוך מאוזן לאוזן ועם המון המון זיכרונות מעולים שלקחת איתי
ללילה ולחיים בכלל.
המיוחד בו היא אותה אחידות ממכרת עליה דיברתי ללא הרף במהלך הסשן, רבדי הטקסטורה שאינם נגמרים, והפרזנטציה המיוחדת הנתמכת כנראה בגובה היחידה ושיטת הקרנת הצליל הדו-קוטבית.
במגרש בו הוא משחק, ה- 1.7 הוא אחד הרמקולים הטובים והמיוחדים ששמעתי ללא שום קשר למחירו. המגרש הזה הוא המגרש האקוסטי, בסקאלה גדולה כמו בקטנה, ג'אז, ווקאל, קלאסית, פולק, קאונטרי עד רוק ובלוז רכים. אך כל זאת למי שמעריך את הצליל הטבעי, את הניואנסים של המהות ופחות את הקצוות והשוויץ.
עדה פלג, הדירקטור המוסיקאלי של המרכז למוסיקה חיפה והגליל- ניצחה בקונצרט על התזמורת הקאמרית הישראלית, שקמה עוד בשנות ה60 של המאה הקודמת ע"י המנצח גרי ברטיני.
התזמורת מונה כמות קטנה של נגנים יחסית לפילהרמונית ומנגנת רפרטואר נרחב של מוסיקה קלאסית
לתקופותיה. מלווה סולנים אורחים, מהארץ, זמרים, מקהלות ועוד.
לסיכום, ערב מקסים, אווירתי במיוחד בשל גודל (קטן) התזמורת והקהל, שהשרו על הקונצרט הרגשה ביתית ואינטימית יותר ומלא בחוויות עשירות במוסיקה ובחברים חדשים.
די מדהים לגלות כמה מה- DNA של ה- HD20 קיים ב- HD2 הצנוע.
הכיוון המוזיקלי, מלאות הסאונד, התחום הנמוך המאסיבי והתחום הגבוה המעודן שאינו שורט מחד אך גם אינו "סתום" מאידך.
איך שאני תופס אותו, ה- HD2 בשילוב מחשב מתאים ומקונפג היטב יכול להוות מקור ראשי מוצלח מאוד במערכת אמצע, אבל גם יכול להיות מקור משני לא רע בכלל במערכת היי-אנד בכל רמה.
כן ..צריך להיות גם 'רע' באופן מסוים, כדי לחיות את האמת שלך. וויטס חי אמת. כך זה נראה לפחות. הוא יצירתי בטירוף, הוא חדשן, הוא לא עושה חשבון, יש לו הומור אדיר, הוא משורר, הוא שחקן, הוא מספר סיפורים, הוא לא כמו אף אחד, והוא בעיקר יודע לרגש.
13 שירים באלבום. 3 נוספים במהדורת הדלוקס. כל המרקחת המוכרת כאן- המקצבים, הקרקושים, כלי הנשיפה, גיטרות נהדרות, בלדות וטקסטים מצוינים.
בכל דבר שניגן אופיו הדומיננטי של ה- 2.1 היה מובחן ומורגש.
הפרזנטציה תמיד גדולה מאוד (אך בצורה שאפילו אני שלא כל כך אוהב פרזנטציה כזאת יכולתי להנות ממנה), המיד תמיד פורח ומלא טקסטורה, הבאס תמיד דומיננטי בגודלו והמוזיקליות תמיד לכיוון האיטי והמרגש.
הלחנים המורכבים של טוני בנקס, אמנם מורכבים , אך
רק במידה המשרתת את הטקסטים הציניים ,המתוחכמים ורבי המשמעויות של גבריאל.
איני יודע אם זה מקרי שהתוצאה בשילוב ה- ES היתה ה"נכונה" ביותר ברמה הטונאלית על הסטאפ שלי. מה שבטוח זה שמבין כל הספקים ה- ES שמר בצורה המדוייקת ביותר על אופיו של ה- Evo כפי שלמדתי להכיר אותו.
שילוב של דיוק, אחידות, דמויות סטראו יציבות ומוגדרות, פתיחות בתחום הגבוה ואיזון טונאלי כללי.
ה- ES מוסיף לתכונות האלו עידון ברמה שונה לגמרי מספק ג'נרי - מיקרו דינמיקה משופרת, חשיפת פרטים ללא הבלטה טונאלית, ההיפך, עם צליל יותר הומגני.
דודמאל ו DG הוציאו דיסק המשלב את האוברטורות הפנטזיות, של צ'יקובסקי.
צ'יקובסקי היה קורא מחזות נלהב ואוהב תיאטרון ידוע ביותר.
באותם השנים שחי והלחין מוסיקה, ברוסיה המחיזו כמעט אך ורק שקספיר ולא מעט מהמוסיקה מאותן
השנים הושפעה אומנותית, מההילה השקספירית שהתחוללה שם.
הלייבל יחד עם גוסטבו, החליטו להקדיש את הכותר לשקספיר ולמה שיצא תחת ידיו של צ'יקובסקי
בהשראתו כאמור.
המגבר, על אף נתוני ההספק הצנועים שלו, חזק ביותר והזיז (שלא נאמר הריץ קדימה) בקלילות את הרמקולים שלי. המגבר נותן אלטרנטיבה מצוינת למי שמחפש להיכנס לליין המוצרים של KR אך לא יכול עם מגברי ה- SET האימתניים או שאין באפשרותו לפצל לשני חלקים של PRE ו- POWER (משיקולים של מיקום, תקציב ועוד).
היצירות הללו שאמורות להיות בדמם של המוסיקאים היושבים בשורות התזמורת ברלין. מנוגנות באופן וירטואוזי ומעורר. ועל כך אין עוררין ואי אפשר לקחת זאת מהם בשום שלב.
גם האש הבוערת בקרבו של ראטל עוזרת לפרזנטציה הכללית ובכלל - התחושה שראטל, לקח את המכלול הנ"ל בצורה רצינית.
