עכשיו 01/07/15 14:55
יש ל- 777 לא מעט נקודות חזקות שלא ניתן להתעלם מהן. זהו אחד הממירים המשוכללים ביותר שפגשתי. בחירת משתמש בין שני ממירים, בכל אחד מהם בחירה בין מספר פילטרים יעודיים, אפשרות להגדרת אפסמפלינג לכל רזולוציה שרוצים, אפשרות להפעלת מנגנון ביטול ג'יטר, בחירה אוטומטית של קונפיגורציה על פי רזולוצית המקור (חשוב מאוד כשיש כל כך הרבה אופציות!), שפע כניסות דיגיטליות, דרגת קדם שפופרתית כולל כניסות אנלוגיות, חלון תצוגה מצוין ומארז מהיפים שיש לטעמי.
לפעמים אפשר לתהות האם ההייפ שנוצר סביב אלבום או אמן מסוים, הוא אופנה סוחפת, טרנד של 'הנה מגיע הדבר האמיתי' וכיו"ב, או שאכן מדובר באירוע שראוי לכל הסופרלטיבים, ושיוותר ככזה גם בראיה היסטורית. האלבום השלישי של קנדריק לאמאר, To Pimp a Butterfly , להלן TPAB, זוכה לקבלת פנים כזו ותרועות מקיר לקיר. לאחר מס' האזנות, נראה שאפשר לומר שיש להן בסיס מוצק.
ה- Ayon סיגמה הציג חבילה מרשימה מאוד. מארז נאה ומאסיבי, כמות (וסוג) כניסות דיגיטליות לא אופיינית לממירים בשום רמת מחיר, סט פיצ'רים רחב בו בין השאר: USB אסינכ', DSD, שלט, בחירת פילטר, אפסמפלינג נתיק, שתי רמות גיין, ווליום קונטרול ועוד. התרשמתי במיוחד מהאופי המוזיקלי שהתאים לגמרי לטעמי. זה ממיר ש"מנגן" לא "מעבד ביטים" וזה אולי הדבר הכי חשוב. מתקבל סאונד בגודל טוב, מלא וכבד כשצריך, פתוח כשצריך, ועם טיפת "קסם" בגבוהים שעושים אותו פחות סולידי/אטום ויותר מרחף.
קלארק היא אמנית טוטאלית- גיטריסטית מצוינת, עם קול נפלא, וכמובן כותבת ומלחינה נהדרת. היא מסנתזת רוק, עם רוק מתקדם, פופ, ג'אז ,ומוזיקה אלקטרונית, כשעל הכול שורה לא פעם אוירה של מיוזיקל או סרט מצויר (שעל השפעותיהם העידה לא מעט). היא נעה בין רכות להתפרצויות וירטואוזיות, בריפים חזקים של גיטרות האהובים עליה, ומלהטטת בקולה באוקטבות, סגנונות וגוונים שונים.
הלקסמן טבעי מאד מצד אחד ואפשר לקרוא לו מאוזן. אך אין חשיפת פרטים אידיוטית או הילה מלאכותית אודיופילית, אלא משהו אחר משכר לחלוטין. יש פה יכולת להעביר את התקליטים בצורה שובת לב ואנרגטית מאד. לא חסר שום תדר או פרט, אבל אין הדגשות בכוח. הוא לא ייפה מה שלא הוקלט כמו שצריך, אך כן יעביר את המוסיקה במסוע של משי. הוסיפו זוג שנאי MC בדואל מונו, אופציה לחיבור זוג ראשים, היכולת לנגן מונו וה- "articulator" וקיבלנו את אחת ההפתעות הגדולות שלי אישית היו בהי אנד מזה שנים!
הפרק השני הוא האהוב עלי ומלינקוב עושה זאת על פי דעתי האישית טוב משוסטקוביץ בעצמו, בנו ונכדו יחד. הפרק מתחיל בליווי מסקציית המיתרים בצורה שנותנת מצע עשיר ורומנטי לפסנתר שמגיע בלחישה אחריהם. מלינקוב פוצח בתווים הראשונים על גבול השקט שהוא הצליח להוציא מהגראנד פיאנו בהקלטה. תווים יפים וענוגים בנושא מקסים. למניקוב יכולת הבעה אדירה והפרק הזה על כל שבעת הדק' שלו, שווה את הדיסק כולו!
נושא ההרצאה היה תוכנות השמעה למחשבי אודיו. המיקוד היה מעבר על יתרונות וחסרונות ומעבר קצר על תפעול וחזות של כל תוכנה. הסטאפ בלט בפתיחות, סאונד גדול ומוסיקליות. הרמקול הפתיע בגודל הסאונד (הגדול) שהצליח למלא את החדר עם כל יושביו לעומת גודלו הפיזי הצנוע. ברכות לזוכים, ברכות למשתתפים, ברכות למציגים, ברכות לפטיסרי שהתענגנו על מאפיו ומעל לכל ברכות לגבי שתרם את המקום, הזמן, הציוד ונסיונו לערב מהנה ומוצלח זה, כן ירבו.
פסטיבל הג'אז באילת 2013 הרבה תמונות מעט דיבורים... כ- 100 רגעים מתועדים ממספר הופעות בפסטיבל הג'אז שהיה מהמוצלחים אם לא המוצלח ביותר בשנים האחרונות. הרבה ג'אז, הרבה מוזיקה, מעט ג'אנק. אבל ארקפה לא היה.
אני חושב שמה שבאמת תפס אותי זה שבעצם לא היה כאן שום אלמנט ״מיוחד״ מידי. הם העניקו חוויה סונית, חושית ודרמטית בלי שום טריק טונאלי או אחר. הצליחו להיות ארטיקולטיים מאוד (מורגש במיוחד בבאס ובמיד) מבלי להיות ״כוחניים״ או אנליטיים או יבשים. הצליחו להציג פירוט גבוה משאני רגיל מהרמקול שלי מבלי להשמע לרגע בהירים. העניקו פרזנטציה די גדולה ועמוקה יחסית לגודלם, אבל לא הלכו לכיוון המנופח, ולא לכיוון הפרזנטציה המסותתת בסכין חדה.
החודש הם הוציאו את אלבומם הרביעי Ineffable Mysteries from Shpongleland. מאז הוא לא עוזב את ה CD.
האלבום הזה מייצג את כל מה שאני אוהב בשפונגל. השירים שלהם שלמים בכל בחינה: מוסיקלית, הפקתית וביצועית. אין חלקים לא פתורים באף שנייה באף קטע. הרעיונות המוסיקליים זורמים ומפתיעים כל פעם מחדש.
לקח לי זמן להתרגל להתנהגות המשעשעת של הפטיפון כעת. כל פעם שהנחתי תקליט חדש או הפכתי צד הבהמה המגודלת החלה לנוע מטה מעלה בקלילות של בלרינה. ה- DOSים העניקו אופי יותר רך, גדול, זורם. משהו שאני באופן אישי משייך לצליל יותר "ישן", אך לא במובן השלילי, ההיפך, כמשהו שלפעמים מפוספס במוצרים מודרניים. אך מה שהייתי רוצה יותר מהכל זה שתפתחו את הראש למוצרים משלימים כגון אלו. יש שתמיד יראו אותם כ- "בזבוז כסף", אני דווקא רואה אותם כפוטנציאל לחסכון.
למרות שיונדי אינו רומנטי כמו רובינשטיין, או בשל מוסיקאלית, כפי שפוליני היה לפני כמה שנים, שהוציא את הנוקטורנים בדוייטשה, גישתו הצעירה, החושבת..ומלאת האווירה, העבירה את היצירות באופן מקסים לחלוטין. הדינאמיות אשר נותרה בצלילי הפסנתר מאצבעותיו - יוצאת אל המאזין באופן טוב מאד, ואפשר להרגיש, שהוא שקד עליה בלומדה תאורתית וטכנית, לא מעט.
הפרק של היום קצת יותר מסובך, אבל עם קצת ריכוז אפשר לצלוח אותו, וללמוד דברים חשובים ומעניינים. בפטפוט שעבר בחנו מקרה פשוט מאד – של גוף שהכוח היחיד שפועל עליו מופעל ע"י קפיץ (או כל מנגנון אחר שיכול להיות מתואר ע"י המשוואה F=-kx). כעת נביט על אותה מערכת, רק נוסיף אלמנט נוסף: חיכוך בין הגוף לרצפה.
הנגינה של קית דאונס מלודית ומעודנת מאוד, אך גם בעלת יכולת אילתור מצויינת ובחסד, לצד עומק, ומורכבות. בנוסף, השילוב וההרמוניה בין חברי הטריו מוצלחים מאוד, והסאונד המצויין של האלבום הוא בהחלט צ'ופר מבורך. כמו כן, חשוב להדגיש, כי למרות ההשפעות המוזיקליות הבולטות שניתן לזהות, יש לדאונס זהות וקו מוזיקלי עצמאי משלו. האלבום בשל ומגובש מאוד, ולא ניתן לזהות שמדובר בהרכב צעיר, שזהו אלבום הבכורה שלו.


hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות