עכשיו 21 נובמבר 2014, 18:06
הסטנטור נשמע לי כמייצג אופייני של רמקולים מודרניים, דווקא לא מהזן האנליטי מאוד, כן מהזן שאפשר להוציא ממנו הרבה יכולות שאי אפשר להוציא מרמקול "תקופתי" כמו שלי. ברוק, בלוז או פיוז'ן, וגם בז'אנרים שלי בהקלטות הטובות יותר הוא נשמע נפלא ולעיתים משמעותית טוב מהרמקול שלי. התיבה הסגורה תועיל למי שאוהב באס מדויק, וגם למי שיש חדר קטן יחסית ורוצה רמקול גדול עשוי להרוויח מזה. אפילו אני שלא כל כך מתחבר לזן, כשחזרתי לאחר תקופה לשמוע ברמקול שלי פתאום הרגשתי שהוא "מרוח" מידי.
קלארק היא אמנית טוטאלית- גיטריסטית מצוינת, עם קול נפלא, וכמובן כותבת ומלחינה נהדרת. היא מסנתזת רוק, עם רוק מתקדם, פופ, ג'אז ,ומוזיקה אלקטרונית, כשעל הכול שורה לא פעם אוירה של מיוזיקל או סרט מצויר (שעל השפעותיהם העידה לא מעט). היא נעה בין רכות להתפרצויות וירטואוזיות, בריפים חזקים של גיטרות האהובים עליה, ומלהטטת בקולה באוקטבות, סגנונות וגוונים שונים.
השילוב היה מוצלח מבחינתי. לא היתה "בריחה" מוגזמת לשום כיוון סוני, והיה ניתן להנות מהתוצאה ממש בכל סוג מוזיקה, אקוסטית, מוגברת, ווקאלית, אינסטרומנטלית, ג'אז, בלוז, קלאסית, פופ, רוק. הכל. יש בפועל רק דבר אחד שבאמת חשוב לי, וזה שהסטאפ השלם "ינגן מוזיקה" ולא רק ישמיע אותה. ואת זה צמד ה- Valvetים עשה מבחינתי בצורה ראויה להערכה. במילים אחרות אין לי בעיה לחיות עם הסאונד הזה, ובהתחשב במחירו הצנוע יחסית, מצבנו טוב.
הפרק השני הוא האהוב עלי ומלינקוב עושה זאת על פי דעתי האישית טוב משוסטקוביץ בעצמו, בנו ונכדו יחד. הפרק מתחיל בליווי מסקציית המיתרים בצורה שנותנת מצע עשיר ורומנטי לפסנתר שמגיע בלחישה אחריהם. מלינקוב פוצח בתווים הראשונים על גבול השקט שהוא הצליח להוציא מהגראנד פיאנו בהקלטה. תווים יפים וענוגים בנושא מקסים. למניקוב יכולת הבעה אדירה והפרק הזה על כל שבעת הדק' שלו, שווה את הדיסק כולו!
בתוספת ספק הכח וה-ג'מיני, ה- iDAC נשמע אוורירי ומשוחרר, ללא שום בהירות. יודע להפיק עידון ועדינות כשמתבקש, יודע להפגין דרמה - פחות ברמת הסאונד ה"שוויצי" יותר ברמה המוזיקלית. מבין כל הקבוצה, שיחזר לדעתי קלאסית וקולות אנושיים בצורה הטובה ביותר. על כל זה הוא מוסיף כניסת USB של 24/192 שעדיין לא רואים כל כך בקבוצה, וכן יציאת אוזניות עם ווליום קונטרול אנלוגי.
פסטיבל הג'אז באילת 2013 הרבה תמונות מעט דיבורים... כ- 100 רגעים מתועדים ממספר הופעות בפסטיבל הג'אז שהיה מהמוצלחים אם לא המוצלח ביותר בשנים האחרונות. הרבה ג'אז, הרבה מוזיקה, מעט ג'אנק. אבל ארקפה לא היה.
דמויות סטראו על הצד הגדול אך בתוך במה גדולה ומרווחת המאפשרת להן לא להיות מנופחות וצפופות וכן בעלות נפח תלת מימדי ולא "פלקטיות". סאונד עם תחושה משופרת של דינמיות וחיות מבלי להשמע חסר נשמה, אובר דינמי או רובוטי. בצד הטונאלי יש לנו תחום תחתון מאוד מורגש, מיד מלא גוונים ותחום גבוה מעודן שמעניק תוצאה מעט חמה בסה"כ אך לא ממש על חשבון פירוט וסימני אווירה. בקיצור מי שסגנון הסאונד הזה מדבר אליו, ומחפש ממיר שהוא קצת שונה מ"עוד מוצר מדף", בהחלט שווה לשמוע.
הקהל כולו התמסר מהרגע הראשון. הרווח בין הבמה לשורות הראשונות מיד התמלא ברוקדים. המעברים בין הכסאות מיד התמלא בחברה שעומדים ומרקדים לצלילי המוסיקה. קשישים קשישים אבל עדין יכולים לעמוד שעה וחצי ולרקוד. החברה מתיסלם משופשפים. נגינה בוטחת ללא פזיזות. לא מתביישים להתעכב על סולואים ארוכים ונהדרים. ביקשנו לבוא ולראות שם את כוכבי העבר שלנו וקיבלנו אותם בגדול וללא רגע של בושה עצמית. נתנו שואו ובגדול, נתנו ערב מקסים ובגדול, תודה ענקית לכם.
ה- 750 הינו יצירת מופת מבחינה טכנולוגית, מבחינה ויזואלית, פונקציונאלית וסונית. כמה שחיפשתי וחפרתי לא מצאתי אפילו אספקט אחד בו הוא נכשל. הוא הציג סאונד ניטראלי וצלול אבל בשום אופן לא יבש או קשה. בניגוד להרבה מוצרים שיודעים לעשות משהו טוב אך על חשבון דברים אחרים, ה- 750 הפגין רמה אחידה לאורך כל הטווח הטונאלי. בהופעות החיות הופתעתי לגלות שהשחזור המוזיקלי הקשיח עושה רק טוב וכאילו מעלה את רמת האנרגיה שאני מקבל, בחומרים יותר רומנטיים העדפתי כיוון אחר.
Natalie Clein צ'לנית מוכשרת ביותר.שמה הולך לפניה וקשור בעיקר לפסטיבלים של מוסיקה קאמרית בעולם. היא מוזמנת לכל הפסטיבלים הגדולים בעולם ומנגנת עם השמות הגדולים ביותר בתחום כיום. מלווה את בוסטרידג', מנגנת עם איזאבלה פאוסט ועוד ועוד .. נטאלי מנגנת עם תשוקה רבה וסוחפת את המאזין לחלום מוסיקאלי מהמם.
"והפעם, השילוב עם תיבה גדולה ושני וופרים הפך את החבילה לתואמת לחדר ההאזנה שלי. עכשיו עם יכולת להזיז יותר אוויר הרמקול יודע לספק כאן באס במידה מספקת (אולם לא הייתי מגדיר את הרמקול הזה כמכונת באסים אימתנית, וטוב שכך), מה שהשלים יפה את שאר הטווח הטונאלי וסיפק תוצאה מאוזנת ויפה"
נגינתו של ארקדי מעומלנת לכאורה ואין סיכוי שנשמע אותו מפספס ואף לו בתו אחד. הוא מדויק, דינאמי, אך ממש לא מכונתי, או אנאליטי יתר על המידה. יש בו רגשות עזים והוא יודע להעביר אותם על הפסנתר בטכניקה מופלאה, של עדינות ידיים מקסימה. שבאה כנראה כאמור, מטכניקה פשוט מושלמת.
אני מניח שכבר הסקתם מההקדמה הארוכה, מסשן ההאזנה ומהטון הכללי בו כתבתי את הסקירה שמאוד נהנתי לארח את האורסה אצלי.
בהנתן המגבלות (באס, תיכף נגיע לזה) זה ממש לא עניין טריוויאלי.
אפילו אגדיל ואומר שזה בין הרמקולים שהכי נהנתי לשמוע כאן, רק שיש לקחת בחשבון שחלק נכבד בהרגשה הזאת קשור גם לעניין נוסטלגי המפורט בתחילת הסקירה.
טומאס, שמוסיקת ג'אז אינה זרה לו, בעוד שהיה צעיר היה מופיע באופן קבוע במועדוני ג'אז והיה חבר באנסמבלי ג'אז אחרים בגרמניה, מגיש כאן קול קטיפתי, ענוג, בטוח בעצמו עם רבדים של רגש ואינטרפרטציות מיוחדות לשירים הללו. קוואסט'וף התעקש שאם לעשות אלבום ג'אז, אז שישמע כך (!) ולא מן מישמש של אמנים קלאסיים שמנסים את כוחם בג'אז. לאחר ששמעתי את האלבום מתחילתו ועד סופו, אני יכול להעיד שהוא הצליח.


hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות